רגע חולף

הבנאליות של הטיפשות

לעיתים, נבירת ביבים בענייני הזולת,

היא רק מטפורה –

לרדידות וריקנות אנושית עצומה וקהת נפש,

השרויה במדמנה עמוקה מדי בכדי לזהות את שקיעתה והבאשתה שלה.

כדניאל הפרסי שהיה מוכן להקריב את חייו על קידוש השם והושלך אל גוב האריות,

או שמא היה זה דניאל בן אביגיל הכרמלית?

בכל אופן, בתחושת שליחות תנ"כית ממש, או כמטאפיזיקה של נוכחות, אם תרצו,

הופכות התוכחה, ההטפה וההתעסקות המלאכית-חינוכית באחרים,

לאשליה מענגת של הצטחצחות ריחנית-רוחנית מהזוהמה הנרקבת הניבטת מן המראה,

פושה ומתפשטת כתהליך מוגלתי בעקבות שימוש יתר דקדנטי.

כמובן שהיא מספקת ריחוק - ולו לכמה רגעי חסד בודדים,

מתחושת הקבס האישית התקועה בגרון,

ומניחוח הטינופת העצמית המטפס אל הנחיריים,

או כלשונם של גדולי השירה וההגות בשיח הפוסטמודרני –

מה"כיחסה" הפרטית שלך.

לא טוב כיחסה.

מכאן, שכדאי וראוי לזכור בעת כל שטיפה - כשיד רוחצת יד, לא תמיד התוצאה היא ניקיון כפיים.

לכן, יום חגיגי זה הוא הזדמנות פז להמליץ –

התקרצפו נא היטב, שוכני כליות ולב:

דרורים אדומים מלחכי צביעות, עורבות שחורות חובבות נבלות וצמאות שתן, בואשים רצידיביסטיים, אוגרי טינה, מכרסמי אופי, בונים הרסניים, נזעקות ונזעקי תיעוב עגמומיים וסדרתיים, חתולי רחוב גונבי דעת, חתולי בית קיריארכליים מפמפמי רציונליזציה דמגוגית ומלקקי חלב אם שנחמץ, חתולי טרף מעוטי בינה ומשירי בורות, סתם שוכני אשפה חקיינים וחסרי אישיות, דרדסים עמוסי קנאה - בר-מוח, בר-כוח, בר-זחוח, בר-קשוח, כמובן גם גרגמל שרק יודע לחבל, לוט ואשתו, השטן וגרושתו, אזרחי סדום מאיצי הטיפשות, אליטות עמורה מצמצמי התודעה, בני למך האומללים ובני מתושלח עלובי החיים, אי אלו שיכורים מאלכוהול זול, גם מסטולים ממשקאות חמים וקרים, עם קינוח של קוביית שוקולד חלולה ומרירה, בליווי רוזנקרנץ וגילדנשטרן - מתים או חיים, הוגין ומונין, הידרות וירטואליות מצקצקות ורעילות נשיפה, אפילו דרקונים ססגוניים רושפי שנאה, אלי חוכמה ומלחמה בעיני רוחם, Kנטאורים וMינוטאורים מטילי אימה, Vיקינגים גרפומנים משעממים ארוכי חוטם ומעוררי רחמים, נמוכי נפש אחרים, וכל שאר המאובנים המאובקים שלא שרדו את תהליך ההמרה, פספסו את האוטובוס למילניום הנוכחי ועדיין לוקים בעיוותי המשגה וייצוג. אלה לצד אלה צועדים מעדנות על שביל האיוולת, וכדרך אגב, שלא לומר כדרך חיים, הם גם מתקשטים בגלוריפיקציה עצמית באמצעות שלילת השונה מהם.

במילים אחרות, כל אלו שהמהפך האפותיאוזי קוסם להם ונהנים להתעטף בדימויים מעצימים המנצנצים את אפלולית שגרתם – יעמיקו ויבחנו, לרגל ליל הנשף, אם חשרת המסכות מעל ראשם לא הסבה נזק למוחם שהצטמק ביחס הפוך לכינויים האימתניים שלהם. ייתכן כי זו הסיבה לכך שאמיצי לב אלו נפצעו בעת מילוי חיטוטם באחר ועל כן הם זכאים כעת לפיצוי מבנק אוצר הנבל. אם בכל זאת, הוד חד אונתם מצליחים לגייס מעט מודעות עצמית קונסטרוקטיבית - יואילו לטפל בעצמם בהקדם האפשרי, לפני שיתפנו להפצת משלוח מנות גדוש קוליפורמים אנושיים ברחבי האימפריה. ייטב להם כי בטרם יפשפשו במומחיות בענייני תושבי פרס ומדי, יעשו סדר תחת קורתם ויתמקדו בחלוקת מתנות לאביוני ביתם, במקום להתחפש לאחשדרפני הודו, או לרופאים ולפתולוגים של כוש. 

טוב, בעצם, היום אפשר, כי "צוהלת ושמחה" וכאלה.

פורים. אבל לא כל יום, כידוע.

חג רעשנים שמח.