נכון הזקנות האלה שלא שמות זין על אף אחד? שאם עמדת להן בדרך יתקעו לך שפיץ של מטריה בצלע וידלגו מעל הגופה שלך כדי להגיע לתחנת האוטובוס, אפילו שאף אוטובוס בכלל לא קרוב להגיע?
או איזו משוגעת עם שיער אדום שעיכבתי לשנייה וחצי בתור במכולת כדי לחפש את האשראי, בזמן שהיא משערת מה המקצוע שלי, שהוא בכלל לא המקצוע שלי, וחושבת שאם היא אמרה את זה ברוסית לא הבנתי.
אז אולי אני נהיית קצת ככה, ככל שהזמן עובר. ככל שאני מתבגרת אני מקבלת את מה שיש. אין לי רצון או אנרגיות לשנות את עצמי כדי להתאים לאיזו מסגרת שמישהו קבע, ואני פחות ופחות נותנת לאנשים אחרים לסובב אותי, אפילו כשזה אומר לצעוק על מישהו מאוד בכיר בעבודה שעם כל הכבוד, גם אני בכירה, והוא לא יצעק עליי (לא עזר).
תקשיבי לכל הסיפור (הסיפור לא רלוונטי ונמשך כבר 10 דקות). למה את לא מחייכת (ככה). איך כזאת צעירה (לא כזאת צעירה). איפה טבעת נישואים (בבית).
ואז אני באה לכלוב להעביר את הזמן.
למה את כאן (ככה). מה את מחפשת (חכה). בא לי לתת לך מכות בטוסיק (נפסלת כבר כשקראת לזה טוסיק). רוצה לקנות לך/ללקק לך/להביא לך (תביא מיליון דולר ונראה). שולטת? (לא). נשלטת? (לא שלך). ערה? (לצערי).
בסוף אני אצבע את השיער לאדום, ואסתובב עם מטריה כזאת עם שפיץ, ואספיק לכל האוטובוסים, רק כדי לבוא הביתה ולכתוב פה פוסט.
