היה לי חלום שאני שחקנית מתחילה. אני מגיעה לסט צילומים ופוגשת שם שחקן מבוגר יותר, כנראה מפורסם. אני אמורה לנשק אותו בסצנה, והוא אומר לי שאני צריכה ללמוד מהי תשוקה. בשארית החלום אני מזדיינת איתו במגוון דרכים. התעוררתי בלי שאני יודעת אם הספקתי ללמוד את השיעור או לא.
הייתי רוצה ללמד אותו תשוקה, את הונילי שלי. הוא מהאנשים שהחיים הרגילו אותם לעצור את עצמם, לנשום עמוק, להתאפק, לספור עד 10. לא להתפרץ, לא לצעוק, לוותר. שיעורים שלכאורה כולנו צריכים ללמוד, אבל דווקא כשהם נטמעים טוב מדי, משהו אחר הולך לאיבוד.
אנחנו יצר מהלך. החיים של אדם ממוצע מורכבים, כמו אצל רוב בעלי החיים, מחיפוש מתמיד אחרי סיפוקים. אנחנו צריכים לישון כי אנחנו עייפים, לאכול כי אנחנו רעבים, להשתין כי לוחץ. ואנחנו צריכים גם תשוקה כי אנחנו חרמנים, רק שמשום מה את זה חלקנו שמים בקטגוריה אחרת מהנ"ל.
הייתי רוצה ללמד אותו תשוקה בלתי נשלטת, כזאת שגורמת לך לעשות משהו בידיעה שתצטער עליו אחר כך, אבל אתה פשוט לא מצליח לעמוד בפיתוי. אתה תעשה את זה, תבכה על זה אחר כך, וכשתתאושש סביר שתעשה את זה שוב. זה כמו לילה בו שתית יותר מדי והקאת את נשמתך למחרת, עם כאב ראש שגרם לך להישבע בסבתא שלך שלא תשתה יותר טיפה. מי באמת לא יעשה את זה שוב? הרי היה כיף כל כך תוך כדי, וגם אם לא, יהיו פעמים שיהיה כיף. והחיים הם כאלה, נופלים וקמים. מבלים בין לבין בניסיונות לחבוש את הפצעים שנוצרו, לברך על אלה שהגלידו, ולמצוא שוליים אחרים להלך בהם, כי הנוף פשוט מדהים.
הייתי רוצה שהוא ירגיש איך זה לבעור מבפנים. לשבת ליד שולחן כאחד האדם, כשלידך מישהו שאתה רוצה, ופשוט לבעור. פיזית. להזדקק למגע הזה כמו סם. הייתי רוצה להסביר לו איך כשהיד שלו עוברת מעלייך כשהוא מושיט אותה לקחת משהו, את מרגישה מין רטט נעים ומטריף כזה, בלי שבכלל נגע בך. איך כשהוא מלטף אותך קצת על הירך מתחת לשולחן, הגוף שלך שואג. שום זיון מלא אפקטים לא משתווה לנגיעה הקטנה הזאת, הכמעט בלתי מורגשת, כשאתם במצב הזה.
וכמה קל להגיע לשם? כנראה קל מאוד. לאורך שנים הייתי תושבת קבע, מנסה לערוק וזוחלת חזרה. כי אי אפשר להתנתק ולהתחבא מהתשוקה. כשהיא שם, היא לא מרפה, וזה מה שכל כך נפלא ונורא באיד המזוקק הזה.
אני תמיד הייתי אדם של יצרים. אני מתמכרת מהר, אני מאבדת שליטה בקלות, ובסיטואציות כאלה קשה לי לחשוב בהיגיון. אני פשוט לא מספיקה להגיע לזה, אולי אני לא חושבת בכלל.
ולגבי תשוקה, כנראה שמדובר בשיעור שכבר זכיתי להפנים מזמן. חבל שהרבה יותר כיף וטבעי לי להיות תלמידה מאשר להיות מורה.
טוב שיש חלומות.
