חלמתי על אחד השולטים שהייתי נפגשת איתו לפני כמה שנים. נפגשת, לא מתאהבת, לא מסתבכת, רק לכיף. הוא היה אחד הטובים. אם היו לזה ציונים, בחיי שהייתי נותנת לו 10, ואני כידוע לא מחלקת כלום בקלות.
מה שמדהים הוא שהבחור בכלל לא היה הטעם שלי. למה נפגשתי איתו בכל זאת? כי הוא ידע להגיד את הדברים הנכונים. במבחן המציאות, הוא גם ידע לעשות אותם.
חשבתי על כל השולטים שפגשתי לאורך השנים, הרבה מהם היו גברים שלא הייתי יוצאת איתם לדייט אם היינו מכירים במקום אחר. עם הוניליים אני בררנית בצורה פסיכית, עם רשימת "כן" ו"לא" מפה ועד למטר שמונים מינימום משכיל ובנוי היטב. עם השולטים אני זוחלת על הרצפה ומוצצת בהנאה זין של מישהו שבפאב היה מקבל ממני סירוב מנומס ובריחה אלגנטית לכיוון השני.
זה דווקא נורא הגיוני, כי איתם החיבור הוא אחר. זה כאילו שאני לא צריכה לשבת ולנסות לחבר את כל החלקים קודם, לראות שלא חסר משהו קריטי. הם באים כמו שהם, מורכבים, מוכרים. זה כמו להיות רעב בעזה ולראות שלט אדום של מקדונלד'ס, ברור שתיכנס לאכול שם לפני שתנסה איזו מסעדה מקומית מפוקפקת (נא לא לשפוט את ההעדפות הקולינריות שלי, זה להמחשה בלבד).
זה כל כך מדהים שזה אפשרי, החיבור הזה למישהו "כמוך". הוא כל כך מיידי ועוצמתי. בחוץ אנחנו צריכים לעבוד עליו כל כך קשה וכאן הוא ניתן לנו על מגש של (מקלחת) זהב.
ניסיתי לחזור לישון ולהמשיך לחלום על איך אני מנשקת לו את הירכיים הפנימיות בזמן שהשיער שלי מלופף סביב האגרוף הסגור שלו. לא הצלחתי. נו טוב, לפחות לא התעוררתי בעזה.
