הוא השאיר את השוט ליד המיטה, אמר לי לשמור עליו היטב, עד שיבוא בפעם הבאה. תשע זנבות לתשע נשמות הוא אמר, כי את תמיד נופלת על הרגליים.
הוא לא ישאיר מברשת שיניים או תחתונים להחלפה, כדי שלא אקשר. הוא קושר רק במשי, עבודת יד, לא בחפצים במגירה.
מצאתי לו מקום בארגז הלבן, שהיה פעם קופסאת נעליים. אני לא מסוגלת להשליך זכרונות, אז אני לוקחת אותם איתי, בית אחרי בית.
לפעמים אני מוציאה אותו, ומסתכלת על עשר שנות חיים שחלפו. אני מעבירה אצבעות ברצועות העור, מרפה קשרים סבוכים, נזכרת בקול שכל אחד מהם משמיע כשפוגש תחת חשוף, וזה עדיין מעביר בי צמרמורת.
רובם הזהירו, שלא אקשר, ואני בכלל לא רציתי. הזהירו אבל השאירו מאחור, שוטים וחבלים, מצבטי פטמות ואזיקי מתכת, ביקשו שאשמור עליהם היטב, עד לפעם הבאה שיבואו לקחת אותי.
עכשיו יש לי ארגז לבן של זכרונות, שתי מברשות שיניים במקלחת, ותשע נשמות לבזבז.
