אז נגיד שהשכלת לקשור ולרתק אותי למקום, ואולי הבחנת בעובדה שאני פותחת רגליים באופן אינסטינקטיבי לצלילי רצועת מתכת שמלטפת סורגים, זה כבר טוב ויפה.
אם הבאת שוט או שניים אתה בכלל גבר חכם, בעיקר אם זה פלוגר בעל ידית כבדה וזנבות ארוכים. אפשר גם חגורה רחבה מעור, עם ריח חזק כזה שמתפשט בנחיריים בכל הנפה באוויר.
אפילו למדת איפה לא להכות ואיפה אפשר להתחרע חופשי, ותודה לאל על כיסאות מרופדים. ועל ידיים שמתאימות בדיוק להיקף של צוואר, וגם על מייקאפ ממש איכותי.
מתוך הערפל המתוק אני ממלמלת לעצמי, בבקשה תדע גם לסיים את זה נכון. אולי לא מראים בפורנו ידיים שמספיגות נקודות של דם בבד רטוב, ולא כותבים סיפורים אירוטיים על חיבוקים ארוכים, אבל זה דיי קריטי. יכול להיות שאפילו היו מכניסים את זה לאמנת ז'נבה של הנשלטות, אם הייתה להן אפשרות להיפגש לנסח אחת (אני מניחה שכל ניסיון כזה היה נופל בשלב של "מתי ניפגש? איך שבא לך, תבחרי את. אני אבוא, רק תגידי. לא, את תבחרי...").
זה לא שאי אפשר לקום, לסדר את הבגדים וללכת הביתה, אבל תדמיין רגע מסיבה פרועה ומטורפת, שתסתיים בכיבוי פתאומי של אורות ובשוטרים שאומרים לכולם "יאללה, הביתה". או מסאז' מפנק בשמנים ארומטיים לצלילי מוזיקה מרגיעה, שיגמר ב"זה הכל, השעה חמש, 300 שקל בבקשה".
תאפשר לי, ברשותך, את החסד הקטן הזה, להרגיש שהייתה כאן משמעות מעבר למופע אור-קולי לצופים חרמנים, מעבר למשחק מקדים לסאדיסטים ומזוכיסטיות שרק רוצים לראות עור אנושי נקרע.
תפתח את האגרוף, תרפה כפות ידיים מחוספסות, ותעביר אצבעות על הגב שלי לאט, כמו שמלטפים אפרוח. אל תדבר איתי, אל תשאל שאלות, אל תתעסק בפתיחת קשרים והתרת נדרים. תרפה רק במידה שתספיק לי להתקפל אצלך על הברכיים, להתעטף בבית החזה ובזרועות שלך, ולשמוע את הלב שלך דופק ואת הנשימות שלך מאטות. אני אסתפק בבסיס הקיום האנושי הזה, הוא בדיוק מה שחיפשתי מהתחלה.
תן גם לעצמך את האפשרות לחזור לקרקע, אם תשב איתי רגע על הרצפה יתחוור לך כמה התרחקנו ממנה. אנשים מנשקים את האדמה בשובם מארץ נכר, אולי כדי לסגור את אותו מעגל.
בסוף יסגרו לנו את המוזיקה, ויבקשו לפנות את המקום, או שתגיע השעה חמש. ואז אעזור לך לגלגל את החבלים, לקלף שאריות שעווה מהעור ולמצוא את האביזרים שהתפזרו בסביבה. ואז אני אוהב אותך, עוד, אולי אפילו יותר, אם זה אפשרי בכלל.
