כל מי שעמד במטווח אקדחים והביט בפעם הראשונה בגוש האלומיניום/ברזל הזה של אקדח נשר המדבר 45 מגנום מבין שלפניו כלי כלי.
לא רק גודל גם המשקל. כאילו דחפו עוד ועוד מרכיבים בכדי להגיד "כן זה גדול" "זה יעשה הרבה נזק", מנגנון המכנס שלו (נעילת הכדור לבית הבליעה) מזכיר מאוד את אותו מנגנון של הM16 המוכר כל כך מהצבא, סובב ונעל. זה אקדח אשר ניבנה בצורה ברורה להגדיר כמו באחד הספרים "אתה בטוח באיזה צד אתה רוצה להיות ובאיזה צד לא"
ההפתעה מגיעה מרגע האחיזה. המשקל, ההיאחזות הנוחה של האצבעות על גריפ והחיפוש שדורש עדינות להדק בשמורה. כאילו הכינו את הנשק לא רק כאקדח אלא גם כאלה. זה כלי שניבנה באהבה ומומחיות של שנים ליצירת אפקט.
ברגע הירי הרתע עלול להפתיע כל מי שלא נעל את הידיים כראוי וקרו מקרים של פגיעה בפנים. הרעש והרתע העובר מהזרועות לחזה מאשר את העוצמה של שחרור קליע בקוטר מסיבי. ריח אבק שריפה ואוויר נחרך מלווה כל מקבץ.
מניסיוני בירי למרחקים גדולים אני מכוון לבטן (מרכז מסה) משם הרתע מעלה את הכדור לאזור מרכז החזה וללב, האפקט הגדול הוא בכדור העוצמה הקינטית והסיבוב יגרמו אפילו לריטוש דמות מטרה ממוגנת.
היום אני כבר לא משתמש באקדח.
יש לי דוחות. אחד מהם הוא דו"ח 45, חשבתי הרבה כיצד אני יוצר את אותו אפקט:
1 – יראה.
2 – בנייה של נתונים ומסקנות.
3 – הפתעה.
4 – יצירת אפקט מקסימאלי.
5 – סיכום.
את/ה לא רוצה להיות בצד השני של דו"ח שכזה.