High T

בזמן האחרון אני שוב בודק את המחשב והינה שוב האתר הזה.

חמוד להיכנס כאן שוב, לקרוא את אותם כותבים/ות ....מעניין. לראות את תאריך הכניסה האחרונה שלי לאתר.....לראות את הזמן שעבר.

ומה איתי?

כלום

שום התקדמות

אין הצלחה

אין אושר

ואין מנוחה לנפש

קל להיות לבד, קל שיש כסף, קל שיש "חברים" לבילויים, קל שיש סקס.

לא קל לצחוק – צחוק כזה משחרר מבפנים

לא קל להיפתח – באמת בפני משהיא אחרת

לא קל לישון – שינה שלמה כזו עם חלומות רגועים

לא קל לאכול – להתענג על האוכל באמת

לא קל לבלות – להרגיש מרכז העולם לרגע

לא קל להאמין – באושר, במקום טוב, באנשים טובים

משהוא לא מפוקס, לא הולך קל, עובד רק במאמץ וכסף, לא זורם

אני בטוח שזה לא רק בי, זה לא יכול להיות אחרת. משהו התקלקל מסביבי, תקוע ציני, אפילו לא אפל אלא חום דביק של איכס.

אני יודע שזה רק רגשות, אך המציאות היא זו שקובעת.

לכן אני צריך לשנות את המציאות שסביבי וגם כנראה את עצמי. לא לבזבז זמן. זה לא יהיה קל כמובן אבל לפחות זה יהיה שונה ממה שעכשיו.

 בהצלחה לי בתקווה שאקרא זאת בעוד חצי שנה או שנה, אצחק על מה שהיה ואוכל להגיד כאן היה הצעד הראשון לשינוי ולאושר. 

אני לא יכול להתחמק מזה.

שילוב של שפה, מנטליות גורמי עניין ומיניות.

אני ניזכר בתסכולים, בחוסר מקומות הבילוי המשותפים.

ברגעים של שיתוף חוויות, שלא באו..

התחלתי את הקשר עם הרבה פתיחות, הרבה דעות שהפכים משלימים. רצון לגעת במסתוריות האחרת.

אבל לא הייתה שם, חוסר הבנה הייתה.

בחתונה החברים שלי שאלו אותי אם באמת אני מתכוון להתחתן איתה. חשבתי שזה היה בצחוק, הייתי מאוהב מכל הסיבות הלא נכונות והאשליות.

גם אחרי הולדת הילדים, גידולם.

הפערים נמשכו והקצינו

חילוניות מול דת.

פתיחות מול מוסדות.

מודרניזם מול העבר.

למה זה לא התחבר?

היה חסר הדבק העיקרי שמחבר בין עולמות, בין גבר ואישה.

כבוד הדדי, הבנה שזוגיות מגשרת מעבר לפערים ושוני.

אני ישראלי

סובלני

ואשכנזי

לטוב ולרע

שוב מייל מהעו"ד

זימון לרבנות

מקווה שהפעם, סוף סוף אצא עם גט.

נב – למי שלא יודע הזמרת שפיטה

היא רותם שפי

איך החיים מוזרים

אולי מתחת לעור ולמה שאנו מוגדרים

יש אופציות אחרות

עולמות אחרים ומעורבים

כך עם קצת אהבה אפשר להביא ילדים יפים ומדהימים כל כך.

בשבועות האחרונים אני עסוק מאוד.

אחרי כל מה שעבר עלי בצד המשפחתי, עלי לתת שוב את כוחותיי במקום התעסוקה שלי.

הדבר המעניין שרעיונות חדשים עולים לי בראש.

מבט אחר על הבעיות העיקריות, עוקף מכשולים, יותר החלטי בדרכי.

כך, בימים האחרונים של השבוע. אני הייתי באתגר קשה ביותר בחיי המקצועיים. לא רק לשכנע את הגורמים הניהוליים הבכירים והזרים של החברה שאני עובד (אנו בניהול גג של חברה עולמית גדולה) על נכונות התוכנית שלי, אלא גם להעביר ולתמוך בתוכנית מול גורמי פיקוח חיצוניים ולבסוף בפני גורמי ההחלטה העליונים – הלקוח.

במהלך מרתון של ישיבות לפתע הבנתי – אני לא יכול לנקוט בשיטה של אסרטיביות ישראלית, צוות הניהול הבריטי והאוסטראלי לא מבינים זאת.

נזכרתי במה שנאמר באחד הקורסים שלקחתי –

כאשר אתה מנסה להסביר למישהו את הרעיונות שלך צריך להבין שהוא מבין את עולמו בצורה מסוימת וכדי שהרעיון שלך יעבור עליך לחדור דרך המסננת של עולמו.

עצרתי את השיחה הטכנית היבשה....

Do you remember the movie Tremors? In the 90 with Kevin Bacon?

הם נראו מעוניינים.
 

עכשיו רק צריך לקבע זאת אצלם, אבל זה יהיה קל יותר.

כי יש לנו נקודת התייחסות תואמת.

רק אחרי שאתה עובר תקופה של לחץ רגשי ועם הרבה חוסר של שעות שינה. אתה מרגיש את היופי שבשינה טוב וארוכה.

כאשר אני בלחץ, מחויב למשימה כלשהי או שנותן לעצמי להיות מושפע מלחץ של הארגון. יש לי כוחות אחרים.

יש לי אנרגיות של סכנה, אני יותר חד, דורש משמעת, דורש ביצועים גבוהים מכולם, מביט בזלזול על כישלונות. חיי על אדרנלין והרבה קפה, קולה, עוגות, הזמנות ליליות ממסעדות.

הפעם זה היה אחרת, פשוט לא יכולתי לעשות כלום...

ואולי זה לא נכון

כמו אותו שומר בשער המלוכה לארמון באנגליה, לא זז, שומר על המלוכה.

כך זה גם היה אצלי בשבועיים האחרונים, כל יום בסיום העבודה נסעתי למכון הלב לפגוש את אימא שלי שישבה ליד המיטה של אבי.

מדברים קצת, שואלים את האחיות "מה קורה?". אחר אוסף את התיקים ועוזר לאימא להגיע למכונית. בנסיעה לביתה תמיד מדברים על אבא, איזה אדם הוא היה כשהיה צעיר. על אותם סיפורים שלא שמעתי. הבחור הפרוע והצעיר שהיה אבי, האהבה הראשונה, הטיול בין שדרת הדקלים, הכעס של ההורים שלה עקב הבחירה שלה בבחור פשוט.

פשוט לא לעשות דבר, לא להציע ולא לכוון שיחה. להיות פסיבי ולהקשיב... ממש ממש להקשיב ואולי להכיר צד אחר בהורים שלי. לראות את ישראל של פעם שנות הארבעים וחמישים. שנות השישים הפרועות. לא תיארתי שיש לי אימא כזו או אבא שכזה.

לפתע הודעה, יש רופא, המדדים בדם מתאימים, ניתוח עוד שלוש שעות...

להכין את הכול, משחה להורדת שיער מהחזה, מקלחת ואז לרוץ אחרי האח שלוקח את המיטה לחדר הניתוח.

להיפרד בדלת, אימא נכנסת לחדר ההכנה עם הרופא המרדים ונפרדת מאבא עד שהוא נירדם.

המתנה של 6 שעות.....

עוד סיפורים ושאלות.

מה אבא עשה במלחמת ששת הימים? ומה ביום הכיפורים? ומה בלבנון?

למה התאהבת באבא?

איך זה היה לחיות עם אבא?, קשה?, קל?

נשואים 58 שנה...... ואולי ראיתי צל של מבט ביקורתי, "מתיי תסיים את הגירושין שלך? – כבר שש שנים?" מה אני יכול להגיד....עורכי דין מגעילים, הצד הכספי עדיין בבוררות, הרבנים מתחמקים כי היא חוזרת בתשובה.

אני מקווה שגם לי ימתינו כך בימים של מחלה. מתוך כבוד, נאמנות וסיפורי גבורה. אני רואה משפחות אחרות של ממתינים כאן במחלקת הלב. חלקם שקטים, חלקם עושים חפלות ומחלקים עוגיות לכולם. כולם מתמודדים עם ההמתנה הזו בדרכם. מפחדים לחשוב מה יהיה עם לא...

הרופא יוצא ומודיע אחד אחד.

משפחת XXXX?

הכול בסדר, הניתוח עבר בהצלחה, שלושה מעקפים והוא מתאושש בסדר. הרופא המנתח יצא עוד שלוש שעות ויסביר לכם את היתר.

עכשיו אבא במחלקת טיפול נמרץ ביניים. התעורר, ניראה מטושטש מאוד אך זה בגלל כל תרופות הנגד כאבים שמכניסים לו. לא נותנים לנו להיכנס להרבה שעות, אימא לרוב לצדו.

הלכתי לים.

יום יפה וחמים.

שכרתי כיסא.

הכנסתי את הרגליים לחול..

ונרדמתי לחמש שעות.......

במחלקת הלב הזמן לא עובר. ממתינים לפני

ממתינים אחרי

ממתינים לתוצאות

ממתינים לרופא

ממתינים......

לשמוע, הכל בסדר

....

הכסף הוא אנרגיה, כוח, חיים ובריאות.

הוא בית, חימום, אוכל ומעמד.

הוא מדוד, יש/אין משולם או באשראי, עתידי או במזומנים.

הכסף הוא גם זכר

יש מושג שאני מעלה מידי פעם "השקל של מחר", כאשר אני ניתקל בקרבות זיין. אילו הקרבות שאנו ה"גברים" מודדים את ערכינו מול אחרים.

כלומר: מי - מנהל יותר חשוב, למי יש בית יותר גדול, מכונית יותר מפוארת, חופשות יותר נחשקות וכמובן אישה, מאהבת או שניים.

כאילו הישג של היום הוא ניצחי. היום הזיין שלך יותר ארון ועבה מכולם והעולם לרגליך.

 "השקל של מחר"

בעולם הזה אין קביעות, אין מעמד או כוח לאורך זמן.

הכול חולף והכסף של היום יזרום למקום אחר.

זו דרכו של העולם והחיים, כל מי שלא מסוגל לראות זאת ולהבין את הרגע הבר חלוף של הצלחה, מעמד, אורגזמה, כבוד פשוט מכניס את עצמו לאכזבה ביום שלמחרת.

השבוע אבא שלי עבר אירוע לב.

ניתוח ראשון לשחרור הסתימות לא הצליח והוא ממתין לניתוח לב פתוח.

אדם חכם אמר פעם - מה שווה כל הכסף? אם לא ניתן לשחד את מלאך המוות.

פתאום הכול פשוט.

הכסף שוב צריך לזרום.

הכסף הוא אנרגיה, כוח, חיים ובריאות.

אתמול אחרי ביקור שיש אצל ההורים וצפייה בסרט החדש של 50 גוונים בסינמה סיטי, נסעתי למועדון בת"א.

המועדון היה דחוס, מסיבת יום הולדת של משהיא וגם הקהל הרגיל והסקרן.

מעניין שיצא לי לדבר עם גברים יותר מאשר נשים.

שיחה אחת נגעה לליבי – אדם מיוחד שתיאר לי את חיו, את האנשים שהוא מכיר במועדון, את הידע שלו בתחום. בסוף הוא שאל אותי אם אני מכיר מישהי אשר מוכנה להיות עמו ביחסים של BDSM .

בקשה פשוטה לקשר מאדם אשר כנראה מנסה ומנסה ולא מצליח. אפילו עם שלוש אלף שקל בכיס ומועדון שלם של אנשים שבתחום הוא לא מצליח ליצור קשר. הוא יודע מה יש לו לתת אך גם יודע מה מבקשים ממנו שם.

היום אני חושב על  - מדוע? ומה חסר?

לחזק את הדבר יצא לי לדבר עם אנשים אחרים אשר בתחום. בין עם שיחות פנים אל פ]נים או בצ'אטים. כולם מעלים את אותה הבעיה של מציאת בן/בת זוג.

בתחילה חשבתי שזה עניין של בטחון עצמי או יחצון לא נכון של אותם אנשים, אך ככול שאני חושב על העניין אני מעלה סברה אחרת – הסיבה היא נראות לא נכונה.

"ביער סבוך לא יכולים לראות עץ אחד אפילו עם הוא בשיא פריחתו"

כך גם במועדון עמוס עם שירים לוהטים לא יראו את אותו מחפש או מחפשת אמתית מעבר לכל הקהל המחפש ריגושים ומציצנות.

בנוסף לכך גם לצערי באתר הזה – הכלוב, או באתרים אחרים כמו – בתפוז או FETLIFE.

פשוט כגבר אתה חלק מרעש הרקע וכאישה את מטרה לכיבוש. לא משנה כמה רהוט/ה, משכיל/ה, צעיר/ה, נואש/ת, מדהימ/ה, בעל/ת פוטנציאל.

פשוט לא רואים אתכם.

ואם לא רואים את אדם/אישה שצועק ומנסה באמת, מה זה אומר על המקום שממנו אותו/ה מנסה.

יש סיפור/אגדה ישנה על שוטר שמסייר ברחובות בלילה והינה לילה אחד הוא רואה אדם רכון על הרצפה מתחת לאור של עמוד תאורה ומחפש משהו. השוטר האדיב ניגש בזהירות ושואל אותו – אפשר לעזור? מה אתה מחפש?. את המפתחות לבית שלי עונה אותו אדם. והיכן אבדתה אותם שואל השוטר. כנראה שבין שני הרחובות הקרובים. אז מדוע אתה מחפש רק כאן? חקר השוטר.

כי זה המקום היחידי שיש בו אור, ענה האדם.

אני רוצה להאמין שאותו שוטר אדיב חייך, הוציא את פנס המשטרה הגדול שלו ואמר "אני חושב שחיפשתיה כאן מספיק, בוא ואאיר לך את הדרך ונחפש ביחד"

מנמשל זה אולי אפשר לקחת משהו.

תעזו לבקש עזרה, גברים, נשים וכל שאר הנפלאים לסוגיהם.

אולי משהוא מכיר, אולי משהיא שמעה, אולי אימא יודעת על הבן/ת של השכנה.

צאו למקומות מוארים אחרים, יש מפגשי מאנ'ץ, סדנאות וכו...

בהצלחה

נב - כדאי גם לדעת כיצד לבצע פלירטוט נעים.

לאחר כניסה לאתר FETLIFE

מצאתי את הקישור לבדיקת התאמה לתחום ה BDSM

http://bdsmtest.org/

התוצאות שלי:

https://bdsmtest.org/result.php?id=3911330

== Results from bdsmtest.org ==
99% Dominant
97% Master/Mistress
92% Rigger
91% Owner
79% Brat tamer
73% Degrader
68% Sadist
67% Primal (Hunter)
57% Voyeur
46% Daddy/Mommy
42% Vanilla
30% Experimentalist
17% Non-monogamist
15% Exhibitionist
4% Ageplayer
1% Masochist
1% Rope bunny
0% Brat
0% Degradee
0% Girl/Boy
0% Pet
0% Primal (Prey)
0% Slave
0% Submissive
Switch 0%

השאלה היא האם זה באמת אני?

או שפשוט נכנסתי למצב מחשבתי/רוח דומיננטי. וכך עניתי ב"כנות" על השאלות.

כמה דברים אני יודע על עצמי בצורה ברורה.

1. אני סקרן.
2. אני לא מפחד לחפור ולחקור דברים.
3. אני אדיב, מנומס, צחקן ודמות חביבה ומקשיבה בכל קהל.
4. אני רגיש ואמפטי לסובבים לי.
5. אני אוהב את חיי, מה שאני עושה ויוצר.

אכן אני הרבה יותר בתחום הריגשי מעבר לחלקים המיניים/יחסים שלי.

האם צריך מזל למיניות אחרת? או פשוט סקרנות טבעית ובריאה.

חשבתי על הנושא וכרגיל ידידתי הyoutube

מצאה לי סקסולוגית חמודה המסבירה על העניין.

במחשבה נוספת אני חושב שזה דיי נכון.  אני אדם סקרן, נהנה מהחיים וכל יום מספק לי גילויים חדשים ואפילו כמה WTF  אשר גורמים לשנות את דעותיי.

האם זה אומר שאני גמיש יותר מחשבתית וריגשית? יכול להיות שכן, במה זה משפיע על חיי? אולי זה גם מסביר על מזלי הטוב בהרבה דברים (כמו שמוסבר בסרטון הנ"ל)

לכן כדאי להתנהג בצורה "מזל-ית" וגם להאמין בתחושות. לחזק את האינטליגנציה הרגשית, להביט בעננים ולהבין איזה עולם יפה יש סביבנו (הערה אישית -להיות קצת יותר אקטיבי בשמירת הסביבה וקיימות). חמסה חמסה מלח מים וכמה אמונות טפלות לא יזיקו (מה? הכול חייב להיות מחושב ומדוייק?).

נשאלתי אחרי צפייה בסדרת המד"ב Emerald.City – חידוש לקוסם מארץ אוז. האם הייתי ניכנס למערבולת ללא ידיעה לאן היא תוביל אותי?.

ללא היסוס – עניתי כן!, מכמה סיבות, הראשונה אני אכן סקרן כחתול אבל גם עם מזל ונשמות כמוהו. לכן אולי נשרטתי כמה פעמים בדברים פחות מקובלים מהרגיל אבל אני נושא את ראשי בגאון, מביט בעיניים פקוחות ולא ממצמץ מול דברים מסקרנים. מסתבר שגם המזל בא אחרי, או לצדי או מרכך את נפילתי.

נב - מסתבר שיש גם סרטוני הסבר על התחום

כחלק מהזמן הפנוי שלי לסופ"ש צפיתי בפרק הראשון של העונה השנייה בסדרה ביליונים

כמובן שראיתי את כל העונה הראשונה  וזה השאיר אותי עם טעם לעוד. כמו מאבק ענקים בזירה קטנה אשר יצאו להפסקה קצרה.

אני מניח שרבים באתר מכירים את האינטראקציה של הדמויות הראשיות, במיוחד מעניין הקטע שבו השחקן Paul Giamatti  מתאר את הגישה שלו לגילום הדמות.

הריאיון עם השחקנית   Maggie Siff

אכן בנייה ראשונית של דמיות מורכבות ומעניינות גורם לי לפחות לרצות לחזור לסדרות משובחות, זה היה גם בסדרת הבית הלבן. ו VIP . כתיבה מעולה, ליהוק אדיר.

ואולי משהו אחר, אני יודע שאני שונה. תהליכי החשיבה שלי אחרים, מהירים יותר, חדים יותר. אני יכול לצלול במערומי המידע והבעיות ולגלות את הפתרון הפשוט והיעיל ביותר לפרויקט או למדיניות הנדרשת. אמרו לי שיש לי אינטליגנציה רגשית גבוהה.

אולי בגלל זה מדגדג לי במקומות הנכונים שאני רואה אינטראקציות כאילו. בין גברים ונשים. לא מפער או ניצול מעמדי. אלא ממאבק מוחות, אנרגיות, שדות וקסם....

נגעתי בפוסט קודם על נושא הצחוק וחשיבותו לי, ככול שאני עובד במקום יותר קשוח אני צריך את הצחוק והרגיעה בשעות הפנויות. הפעם אני מעלה את נושא העניין בבן/בת הזוג.

במיוחד האם יש לכם עניין/רצון להיות ביחד?

כאן אני מדבר מעבר למיניות, משחקי הסקס והשליטה. אני מדבר על היום יום, השעות של ביחד אבל לא ביחד... אני מכיר זוגות רבים אשר שומרים על זוגיות נהדרת, חיי סקס נהדרים ומגוונים. אבל בשעות שהם ביחד ולא מטפלים בילדים או במטלות הבית. פשוט נפרדים. הוא בטליותיה או במשחקי מחשב והיא בשיחות עם חברות או רשתות חברתיות. לכל אחד עולם משלו ואולי זה נכון להם כזמן ריענון אחד מהשנייה, אבל גדילה ביחד כזוג אני לא רואה.

לכן אני נימשך לדברים מעניינים – כן אתם מעניינים אותי

ותודה לכם שאתם כותבים מעלים פנטזיות, ממשים הרפתקאות, כואבים, תוהים על מקומכם בעולם, מחפשים את המשלים/משלימה, נוקמים עד קץ הזמן.....

פשוט נותנים דרור לכתיבה/מחשבה/אנרגיה/קסם