רק אחרי שאתה עובר תקופה של לחץ רגשי ועם הרבה חוסר של שעות שינה. אתה מרגיש את היופי שבשינה טוב וארוכה.
כאשר אני בלחץ, מחויב למשימה כלשהי או שנותן לעצמי להיות מושפע מלחץ של הארגון. יש לי כוחות אחרים.
יש לי אנרגיות של סכנה, אני יותר חד, דורש משמעת, דורש ביצועים גבוהים מכולם, מביט בזלזול על כישלונות. חיי על אדרנלין והרבה קפה, קולה, עוגות, הזמנות ליליות ממסעדות.
הפעם זה היה אחרת, פשוט לא יכולתי לעשות כלום...
ואולי זה לא נכון
כמו אותו שומר בשער המלוכה לארמון באנגליה, לא זז, שומר על המלוכה.
כך זה גם היה אצלי בשבועיים האחרונים, כל יום בסיום העבודה נסעתי למכון הלב לפגוש את אימא שלי שישבה ליד המיטה של אבי.
מדברים קצת, שואלים את האחיות "מה קורה?". אחר אוסף את התיקים ועוזר לאימא להגיע למכונית. בנסיעה לביתה תמיד מדברים על אבא, איזה אדם הוא היה כשהיה צעיר. על אותם סיפורים שלא שמעתי. הבחור הפרוע והצעיר שהיה אבי, האהבה הראשונה, הטיול בין שדרת הדקלים, הכעס של ההורים שלה עקב הבחירה שלה בבחור פשוט.
פשוט לא לעשות דבר, לא להציע ולא לכוון שיחה. להיות פסיבי ולהקשיב... ממש ממש להקשיב ואולי להכיר צד אחר בהורים שלי. לראות את ישראל של פעם שנות הארבעים וחמישים. שנות השישים הפרועות. לא תיארתי שיש לי אימא כזו או אבא שכזה.
לפתע הודעה, יש רופא, המדדים בדם מתאימים, ניתוח עוד שלוש שעות...
להכין את הכול, משחה להורדת שיער מהחזה, מקלחת ואז לרוץ אחרי האח שלוקח את המיטה לחדר הניתוח.
להיפרד בדלת, אימא נכנסת לחדר ההכנה עם הרופא המרדים ונפרדת מאבא עד שהוא נירדם.
המתנה של 6 שעות.....
עוד סיפורים ושאלות.
מה אבא עשה במלחמת ששת הימים? ומה ביום הכיפורים? ומה בלבנון?
למה התאהבת באבא?
איך זה היה לחיות עם אבא?, קשה?, קל?
נשואים 58 שנה...... ואולי ראיתי צל של מבט ביקורתי, "מתיי תסיים את הגירושין שלך? – כבר שש שנים?" מה אני יכול להגיד....עורכי דין מגעילים, הצד הכספי עדיין בבוררות, הרבנים מתחמקים כי היא חוזרת בתשובה.
אני מקווה שגם לי ימתינו כך בימים של מחלה. מתוך כבוד, נאמנות וסיפורי גבורה. אני רואה משפחות אחרות של ממתינים כאן במחלקת הלב. חלקם שקטים, חלקם עושים חפלות ומחלקים עוגיות לכולם. כולם מתמודדים עם ההמתנה הזו בדרכם. מפחדים לחשוב מה יהיה עם לא...
הרופא יוצא ומודיע אחד אחד.
משפחת XXXX?
הכול בסדר, הניתוח עבר בהצלחה, שלושה מעקפים והוא מתאושש בסדר. הרופא המנתח יצא עוד שלוש שעות ויסביר לכם את היתר.
עכשיו אבא במחלקת טיפול נמרץ ביניים. התעורר, ניראה מטושטש מאוד אך זה בגלל כל תרופות הנגד כאבים שמכניסים לו. לא נותנים לנו להיכנס להרבה שעות, אימא לרוב לצדו.
הלכתי לים.
יום יפה וחמים.
שכרתי כיסא.
הכנסתי את הרגליים לחול..
ונרדמתי לחמש שעות.......
