כאשר מסתובבים בת"א בצהרי יום רואים את המולת האדם הזורמת למסעדות השונות. אנרגיות, חיוך להודעות וצחוקים של סיפורים עסיסיים.
העיר הגדולה שם אפשר "להצליח" בכסף בזוגיות בשלמות תרבותית ורוחנית, כן שם ימצא הפתרון ותואר הדרך להצלחה או לפחות לשינוי שיוציא אותך מהמצב הסתום...משעמם...אבוד...
כן אנרגיות של הצלחה. הרי זה רשום בכל פרסומת. בכל כתבה בעיתון על המצליח/ה המתעשר/ת המכובד/ת. כי אם זה לא נוצר או הושק/פורסם/יוחצן בעיר הגדולה
זה פשוט לא קרה.
לכן בכדיי להצליח צריך להגיע לעיר הגדולה. להיות חלק מהחיים שם. להכיר את האנשים הנכונים שיקדמו אתך ויתנו לך את ההצלחה שכל כך מגיע לך....?
אפילו עם את/ה חיי/ה בחדרון עלוב בשדרות חן, עובד/ת כמלצר/ית או חניכה במשכורת רעב. עדיין הסיכוי קיים....?
תמיד השמועות הללו על היא שהצליחה והוא שעשה את זה, על הרעיון המדליק שקרה שם וכאן. על הפגישה המדהימה שיצרה את הצוות הזה וסטארט-אפ ההוא. האקסיט...אנטרנס לאלפיון...
הבעיה היא לא במערכת, היא מזמינה אותך לכל הפיתויים האפשריים. מפנקת ותומכת ברצויים לה. רק צריך לזרום עם הקהל, עם הדרישות של הבוסים, להיות קליל/ה בערכים. ובמיוחד לנצל כל רגע להתקדם להשיג יותר. כי כל כך מגיע לך....?
הדור הצעיר של היום יותר קשוח. דור ה Y . גברים ונשים של רוח ואש.
הם יודעים שאף אחד לא ממתין להם בעיר הגדולה, זה מקום של אנשים קשוחים אשר יוצרים אשליות במטרה לסחוט כסף, זמן או נעורים.
לצערי חלקם נכנסים לזאת בעיניים פקוחות, גם לזאת הפרסומות ותרבות הצריכה דאגה. הם מוכנים להיות מנוצלים למען "אושר רגעי" או אפילו "אשליית אושר" שהעיר הגדולה מספקת.
יוצא לי לראות את השברים שנותרו לאחר הבנה שכזו.
המבט הקשוח אחרי הצחוק המעושה. את החישובים המהירים בעיניים למציאת יתרון או אמצעי לחץ.
בעיקר את הנפילה במשפך האשליות.
נב - תוספת לסיום - Everybody knows - Leonard Cohen