"לאן שלא תברח תמיד את/ה נושא מישהוא/י עמך – את עצמך"
זו המחשבה שעלתה בראשי כאשר צעדתי ברחובות זרים.
אני נושא עמי משקל – של גופי + נפשי ומתוכם אני מתבונן על העולם האחר הזה.
מקום שאנשים אחרים יצרו. מדברים בשפה זרה.
עולם זר.
בזמן האחרון אני מקבל קישורים לאתרים רבים.
אתר שמאלני -
דף אינטרנט על התעללות נפשית ושליטה – באופן טבעי.
אבל...אבל...זה לא נוגע בי.
אני קורא כמה שורות וזהוא.
במפגש עיתונאים לפני כמה חודשים עלה הנושא "סף גרוי גבוהה" בכך שכבר קשה למשוך אנשים להביע דעות, להיות פעילים וגם כמובן לקרוא תחקירים/כתבות מלאות.
ואני חושב – מתי היתה לי שיחה ארוכה ומעניינת....מתי באמת היה לי אכפת באמת לעשות דבר ולא לזרום עם החיים?.
התשובה לא בחו"ל ולא בארץ. התשובה חייבת להיות בפנים, להיבנות אולי לאט ואולי בפתאומיות חסרת מעצורין.
אבל היא שם...
ואני נושא אותה בתוכי.
Sia - Big Girls Cry