שיחת סלולר :
אני: הי מתוקה.
המתוקה: רק שתדע הזמנתי לנו כרטיסי טיסה, זה הפעם ל 12 יום. מxxxxxxxxxx ...אני גם מארגנת רכב יהיה נהדר, בייייי
אני: אהה? אההה?.
טוב, אילו הם החיים בזוגיות. לא תמיד אתה נוהג, לא תמיד אתה מחליט.
זה משמח, הפתעות שכאילו במיוחד אחרי הטיול האחרון. המתוקה יודעת מה אני אוהב וכמו קצינת חינוך/בידור חטיבתית עוסקת כך במרץ. יציאות להופעות, טיולים בטבע, מוזאונים, בישול טיבעוני ביחד וסתם שריצה מול הטליוזיה עם סידרה טובה. יש לי תכנון פעילות מלא אצלה. ואכשיו כניראה עוד טיול.
לפני הטיולים האחרונים הבעתי דעה נחרצת. "הפעם יוצאים עם פחות מזוודות". למבטה התוהה של המתוקה השבתי."אני יודע שאת אוהבת לקנות, כך ניקנה גם מזודות חדשות ונמלא אותם". כך כל טיול זכה למיזוודה החוזרת שלו. אז נוצר טקס מסודר - יוצאים עם מזוודה גדולה אחת (חצי ריקה) לשנינו, תיק יד לה, טרולי מחשב לי. וחוזרים עם שני מזוודות גדולות ועמוסות. שני טרוליים ותיקי יד/פאוצים. כן, אנו אנשים רעים, אוהבים לקנות בחו"ל. לא משנה כמה מוזאונים או אתרים ניראה תמיד יש גם זמן לרחוב המרכזי. או לפעמים לשווקים הקטנים המקומיים.
הקטע המיוחד בניות שכאילו הוא מציאת ההזדמניות. הפריט המיוחד המקומי של כל מקום. חולצות T עם השם של העיירה המקומית כבר לא עושה לנו את זה. אבל תילבושת מקומית או עבודות יד מקומיות בהחלט יקנו.
בטיול האחרון באחד השווקים ראינו ילדה קטנה. אולי בת 6 עם דוכן ועליו היו בובות עכברים/ת לבושים/ת בכל מיני בגדים. לכל אחד/ת היא צירפה סיפור ושם. אמרה מי בן הזוג של מי. מי הילדים. יצירה ניפלאה של ילדה מיוחדת. בתחילה פחדתי לקנות כי אסור להפריד או לגזול מסיפורים שכאילו. אבל היא היתה סוחרת ממולחת ומכרה לנו זוג מוצלח עם הבטחה שהם(הזוג הזה) רוצים לטייל למקומות מיוחדים. אפילו ברגע זה אני מתמלא בחמימות על הזכות שניתנה לנו לקנות אצלה ולא משנה המחיר, זה רק החיוך, הסיפור והיצירה המיוחדת. זה נותן עושר לחיים.
מעניין מי ניפגוש בפעם הבאה.