מכוון שאני מנסה למכור את פרויקט הרומן לחברות ההפצה הגדולות. אני ניתקל בכמה גירסאות של אנשים. הראשונים משבחים וממריצים אותי. לכתוב ולהגיש להם עוד ועוד. האחרים פסימיסטים אשר מביאים לפני את כול מה שנוצר בתקופה האחרונה ולמה הרומן שלי לא יצליח. אני קורא להם "חונקי השראה"
אחד מהם שלח לי את הקישור הזה, אחרי שהראתי לו את הרעיון של כתיבה מהצד הגברי ל 50 גוונים של אפור.
http://edition.cnn.com/2015/06/18/entertainment/fifty-shades-grey-book-release/
והוא גם צרף את המשפט המדכא – הינה היא עשתה גם את זה, ולפניך.
יש רעות בתגובה שכזו. כאילו ממש יש איזה הנאה סדיסטית לחנוק יצירתיות של אדם אחר, לגמד את הרעיונות אפילו אם הם בנאליים או ממוחזרים.
"יוצרי חושך" אפשר לקרוא לאנשים כאילו. לכן אחרי ירידה על טובלרון וכמה חפיסות שוקולד.
ראיתי את הסרט של גודארד– אלפאוויל
http://www.sratim.co.il/view.php?i
עולם דיסטופי, ללא רגשות. נערות מפתות עם מספרים על הראש, לגברים אשר לא יכולים להראות תשוקה.
אני מרגיש שעליי להילחם על היצירתיות שלי ואולי גם לכתוב ללא חשבון למה שאחרים חושבים. המתוקה מעודדת אותי וזה חשוב. שואלת כמה כתבתי ואיך אני מתכוון לקדם את העלילה. אם יש נקודת חוזק עיקרית שדוחפת אותי במסע הכתיבתי הזה זו היא. כאשר אנו מדברים בהליכות שלנו על מה מצפים ממני ומה אני מנסה להביא ביצירה הזו. המתוקה נותנת את גירסת "האנרכיסטית" שלה. מסבירה לי את כל מה שהיא עשתה ללא הסכמה או פשוט נגד החוק. חוזרת בפניי על המנטרות "רק המעזים מצליחים" ו "שינוי המצב הקיים יוצר דברים נפלאים"
בשבילי זה שינוי מרענן. אני אדם דיי מרובע, פועל במיסגרות ידועות וקבועות (כמו באלפאוויל) והיא הפורעת חוק מהאיזור האסור שהגיע לשנות את תפיסת העולם שלי.
ואולי – מרעיון לא טוב, (בעיקר בעזרתה של המתוקה לחשיבה אחרת). אני אפיק רעיון נהדר אחר.
