|
|
|
אני לומדת את עצמי מחדש. עוד קצת נזכרת בי, במי אני, במה אני אוהבת ובמה לא,
מציבה לעצמי אתגרים ועומדת בהם,
מחזירה את הכוח שלי, מנקזת רעלים ומתנקה מכל מה שהיה כל כך רע.
כל יום אני אוהבת אותי בחזרה, לומדת להעריך אותי מחדש,
מחזירה לי את מה שנתתי שיקחו ממני בשם האהבה.
כל יום מחדש אני מרגישה בעוצמה שלי, המתחדשת.
שלוש פעמים בשבוע, באופן קבוע, אני הולכת לקרוע לעצמי ת'תחת או להעניק את הזכות לאיזה גבר מסוקס העונה לאות מ'.
הוא חתיך, המ' הזה ועדיין לא הצלחתי לענות לעצמי לשאלה לאיזה צד של המתרס החביב עלינו הוא משתייך. מצד אחד, הבחור אוהב לראות אותי מזיעה לפקודתו, מצד שני, כשהוא מקפל לי את הגוף ואני צועקת "אאוצ', הכאבת לי", בטון מאשים עד תוקפני משהו, הוא ממהר להתחנן לסליחה. "די נו, הייתי עדין, לא התכוונתי, את סולחת לי?". ואז, כשאני כבר בטוחה שזהו, הוא בצד החביב עליי, הוא ממהר לשלוף את המשפט "נו פיין נו גיין". "וואללה?", אני אומרת לו, "את זה אני דווקא מכירה, אבל ממקומות אחרים, מענגים יותר". מנסה לראות שמץ הכרה בעיניו, אך לשווא.
שלוש פעמים בשבוע. חדר כושר. 5 קילו פחות. אני. מזיעה. נקרעת, מרגישה שרירים שלא ידעתי על קיומם ונהנית. ממש נהנית. לא מהסבל תוך כדי. מהניצחון היומי הזה של עצמי את עצמי. מהניצחון על העייפות והפינוק. מהתחושה הנפלאה הזאת של הריחוף של אחר כך. מללכת ברחוב בגו זקוף, גאה. עוד יום-עשיתי זאת.
את הבלוג החדש שלי אני רוצה לפתוח באהבה אמיתית. אהבה לכל האנשים הטובים, היקרים והאהובים שלי, שמציפים אותי באהבה, הערכה, העצמה, כבוד, חיבוקים, נישוקים, טיפול בימי מחלה, צחוקים, חוויות ושמחת חיים.
זרונת שלי - אני פשוט מטורפת עלייך. את כאן לצידי בטוב וברע, במחלה ובימים מאושרים, עם הילדים, באמבטיות ובהשכבות, ביציאות למשחקים, בלילות נדודים. את מתנת אלוהים ואת אהבתך אי אפשר לכמת במילים. חברותך היא הדבר הכי מעצים, משמח, מכיל ונדיר שיש.
לוליק - את פרח נדיר ביופיו הפנימי והחיצוני. את קפיץ מלא של שמחת חיים, תשוקה ואהבה. את הנשמה שלך והאהבה שלך צריך היה לשכפל ולהפיץ בעולם, שיהיו עוד כאלה. אוהבת אותך פיצקלולה (גם ד').
פיליה - החוכמה שלך מופיעה בכל רגע שצריך, החום שלך מקיף ועוטף. את משמחת, אישה וזוהי רק ההתחלה...
נ' יקירתי - את הכי שם כשצריך והכי יודעת לתת ספייס. את חכמה ומצחיקה, שנונה וחדה. את נשמה.
אורי שלי, אתה רואה את כל כולי, משמח אותי, מענג את נשמתי, מצחיק אותי עד דמעות, מעצים אותי ומראה לי שוב ושוב עד כמה אתה רואה אותי, הכי עמוק, הכי סופה, הכי אני.
ואחרון חביב שיכול להיות גם ראשון. אהוב. ר' היקר שלי. זכיתי באהבתך בנסיבות רעות וראית אותי בכל כך הרבה טוב ורע, עוצמה וחולשה. החוכמה שלך מאירה את דרכי, הלב שלך מאיר את ליבי, האושר שלך חיוני לאושרי. אתה, שכל כך שונא כאב, הצעת לקחת ממני את הכאב שלי. אין לי מילים להביע את הערכתי ואהבתי ותחושת השמחה שלי על זה שאתה בחיי ואוהב אותי כך ורואה אותי הכי עמוק שיש. אתה גבר, אב ואח, אתה חבר ואהוב, פסיכולוג ונשמה תאומה. אני אוהבת אותך ממי.
וכולכם ביחד - תודה שהזכרתם לי מי אני. תודה שהחזרתם לי את הסופה. תודה על אהבת האמת שלכם - כמה שהיא מוחלטת. כמה שהיא עברה מבחנים והוכחות וכמה שהתברכתי באהבה הזאת.
