רצה עם זאבים

אני לא הולכת להכנס לפרטי השבוע וחצי של האבעבועות של הפיצים ושלי, אבל אסכם בכך שהיה שילוב של סיוט עם קירבה עוד יותר חזקה, שצמחה מלהיות יחד בלי סוף, יומם וליל. בכל פעם אני נדהמת מחדש מכמה אפשר להכיר עוד ועוד שני זאטוטים כאלה ולאהוב אותם יותר ויותר, למרות ואולי בגלל, הקושי. והספקנו מאז לעשות כמה דברים נחמדים יחד, כמו ללכת לתערוכת "צבע טרי", שהיתה מדהימה. מסתבר שהקטנים מאד אוהבים אמנות, במיוחד מייצגים, במיוחד כאלה שאפשר לקפוץ עליהם.

ואחרי שכל זה הסתיים, כל מה שרציתי זה קצת שקט מבורך, שיחות רק עם האנשים הכי קרובים, שיתופים הכי פחות אקסביציוניסטיים שיש. כל כך הרבה התרחשויות בחיי, חלקן כמעט מיסטיות, רובן כל כך אישיות, שזה כמעט מצחיק שאני שוב כותבת וכל מה שיש לי לומר זה שיש דברים שהם פשוט אינטימיים מכדי לחלוק.

טוב לי ויש בי איזו שלווה חדשה, בלתי מוכרת. כל הניקיון הזה שאני עושה בחיי ובנפשי, כמו חוקן של הנפש- התהליך לא נעים, לפעמים מסריח, אבל תחושת הטוהר של אחר כך, הכי מדהימה שיש ומפנה כל כך הרבה מקום לטוב ולאהבה שמקיפים אותי.

יש דברים שהשארתי הרחק מאחור, אחרים שעזבתי לרגע, בתקווה לחזור אליהם כשתגיע השעה הנכונה, יש דברים שהבנתי שאין באפשרותי לשנות ושאינם שלי ולמדתי לשחרר ויש דברים שיהיו כאן לנצח, שדבר לא יוכל לשנות או לנצח- הבסיס של מי ומה שאני, של הקבלה שלי אותי והשלמות שבניתי לי, זו שצומחת במקום בו קיימת אמת מוחלטת, מקום בו אני חשופה ומוכנה להרגיש ולקבל עד הסוף, את הטוב והרע.

וכן, אני יודעת שאני קצת אמורפית, אבל את הפוסט הזה כתבתי בעיקר כדי לכתוב, להסביר אותי לי. לפעמים המילים מקבלות משמעות חדשה כשהן יוצאות מהראש אל הכתב וכאן, כאן הכי קל לי לכתוב.

***

ותודה למי שהתעניין בשלומנו.

ולמי ששאל לגבי הסיפור - מבטיחה להמשיך בקרוב.

ערב נפלא לכם.

נ.ב

ואתם שם, אוכלי המשוקצים. חכו-חכו, נעשה לכם קונטרה של ערב אוכל כשר למהדרין, באישור הבד"צ והבג"צ גם יחד. את נחמן מאומן אני אביא להשגיח על הכשרות. אתן תגיעו בלבוש צנוע וחסוד, רצוי שלוש שכבות, פלוס חגורת צניעות, ליתר ביטחון. אתם תגיעו עם ציציות ובגד כפת בראש מילה או לפחות עם ברית מילה. יהיה שמייח (בעזרת הנשים או השם). ד"ש חם ממני ותבלו הכי שאפשר (ובטח שאתם קוראים את זה באמצע האירוע, מכורים).