אני לא פמיניסטית. פמיניזם זה לחלשות. מה פתאם שיוויון זכויות? מי מת ומינה אותנו לפרייריות? אני בעד זכויות יתר לנשים. אנחנו עוצמתיות יותר, מניעות יותר, חושבות עשרה צעדים קדימה, עושות כמה דברים במקביל, מנהלות כמה עולמות תוך כדי, מכילות יותר, רכות יותר, קשות יותר, אמיצות יותר ויכולות להביא חיים לעולם. אדם היה הטיוטה. חווה היתה הדגם המשופר. ולמה אני מספרת לכם את זה בהקשר של שליטה? כי אני חושבת שאם כך, אנחנו יכולות גם להפסיק להיות אלה שמחכות שיחזרו אחריהן ולהתחיל לחזר בחזרה.
אני אוהבת שמחזרים אחריי. למעשה, באמסטף שלי התאהבתי לפני עשר שנים בגלל מחווה רומנטית שעשה (טוב, לא רק בגללה, אבל גם). רק הכרנו באיזה צ'אט, סיפרתי לו לאן אני יוצאת כעבור כמה ימים, ביום הולדתי וכשהגעתי לבר ההוא, הברמן ניגש אליי והגיש לי כוסית משקה חריף שאמסטף הזמין לי מראש בטלפון. מחוות כאלה, זה משהו שעושה נעים לאישה ולא משנה אם היא שפחה או מלכת העולם. אנחנו רומנטיות. בילט אין (אלה מאיתנו שהחיים לא הרסו והפכו לציניות ומרירות).
ועכשיו? הרגשתי שהגיע תורי לחזר קצת אחריו. מה יש? אם במערכת יחסים ונילית לרב הגבר הוא החזק ולכן גם המחזר, הרי במערכת יחסי שליטה אם האישה היא החזקה היא זאת שצריכה לחזר (גם-ברור שגם). זה לא קורה פה כל כך גם מסיבות של אגו וגם מסיבות של היצע וביקוש, כי אם על כל מלכה יש עשרות קופצים למה שהיא תטרח וגם תחזר? הקשר שלי עם האמסטף שלי שונה. אני פשוט... בעצם לא. השבוע לא מגיע לו לשמוע. לא בריא לו (לא מותק, לא יתפלק לי שוב, תנחש לבד).
כמה ימים שהוא לא אוכל. עומס בעבודה, עומס רגשי, תחושת זיכוך, מיליון תירוצים. בשורה התחתונה - כמעט ולא נכנס לו אוכל לפה ואני? אני דואגת לרכוש שלי. איך הרכוש שלי יוכל למלא את כל תביעותיי כשהוא חלש כל כך? אז עמדתי הבוקר והכנתי לו את הסלט הכי טעים שיש (כן, כן-הכינותי בעצמי) ועטפתי לו אותו באריזת מתנה והוספתי לו את שיר הילדים "יש לך נשיקה בכיס" ושלחתי את הכל ישירות ללב שלו, אשר נמצא אי שם במקום עבודתו. מחווה של... נו, תנחש:)
לא פוגע לי באגו, לחזר אחריו, להפך. נעים לי. עוצמתי לי, מספק לי.
והוא? לו יש משימה שבועית קבועה - פעם בשבוע לעשות לי מחוות חיזור מאהבה. זה לא כדי להחזיר, זה כדי להזכיר לשנינו שהוא גם העבד שלי, אבל גם הגבר שאני לא שוכחת ככזה.
אז תרשים אותי מותק, תראה לי מה יש לך ובך. אני מחכה:). תקשיב למילים.
