אתה החבילה שלי. עטופה במיליון ניירות מרשרשים, יפים, צבעוניים.
אני לא רוצה שתרצה אותי. מצחיק לא? איפה נשמע כדבר הזה? גבירה שעבדה לא מרצה אותה? אבל אני, רוצה את האמת שלך.
לריצוי אני יכולה להשיג טובים ממך, יותר זמן, יכולת לסמן, מיקום, תודעת שירות גבוהה (עכשיו אתה רוצה שאפסיק),
אבל מה שהכי מעניין אותי זה אתה - לשלוט בך. אני רוצה לקרוע נייר עטיפה אחד אחר השני, צעד אחר צעד,
הנייר הזה שאיתו אתה מקסים אנשים אחרים, נייר הכתיבה, נייר הסופר אינטיליגנציה, נייר ההומור, נייר האני מתוק,
נייר הנה אני יודע להגיד בכל שניה נתונה מה שכל אישה רוצה לשמוע.
אני רוצה לקלף ממך את כולם ולהגיע למהות. למקום בו אתה נקי מפוזות, מריצוי, מהתנחמדות.
למקום בו אתה קטן וביישן או רע ואכזר. למקום בו אתה-אתה ושם-שם לשלוט בך.
בלי הצגה, בלי פוזה. לשלוט בך באהבה. לשלוט בך עירום, חשוף, חסר אונים,
בלי הכלים האלה, הכל כך שימושיים, לחשוף אותך עד העצם וששם, במקום הזה,
תרגיש הכי חשוף, הכי בטוח, הכי שלם ואתה, אתה בבית. אני הבית.
גבירתך.
