על הכלוב ואלימות ברשת
עוד לפני שהפייסבוק היה המקום הכי אלים ברשת, היה לנו את הכלוב. הצטרפתי לכאן לפני עשר שנים בערך ונכנסתי לקהילה ואף ראיתי בה בית. ארחתי אצלי, התארחתי אצל אחרים, יצאתי למסיבות, היו לי שפחות ועבדים, בקיצור- הרבה מדי בפנים. הכרתי כאן שפחה חביבה והפכתי אותה לשלי. כעבור כמה חודשים נפרדתי ממנה. עבר חודש ונכנסתי לקשר אחר וכדי שהיא לא תפגע מכך, החלפתי כינוי. לא אלאה אתכם בהתפתחות העניינים המייגעת. השורה התחתונה היתה ששפחתי לשעבר בכתה בכל מקום אפשרי שרימיתי אותה, דרסתי אתה וכד' ומיד עטו עליה טובי הלב והתחיל פה בכלוב שרשור של עשרות עמודים בו נטען שוב ושוב שאני דומית מסוכנת והושמצתי מכאן ועד להודעה חדשה. אם לא הייתי מכירה את עצמי, הייתי גם בורחת מעצמי כמו מאש וגם חושבת שהמפלצת מלוך נס היא אני. עברו שנים, השפחה יצרה קשר. היא ילדה תאומות בנתיים, אני תאומים, נפגשנו לבוקר של כיף. שום מרירות. היא הודתה שפשוט היה לה קשה ללכת הלאה. אני קיבלתי שיעור במה זה להפוך מחביב הקהל למושא לזעם ושנאה. מאז יש לי רגישות רבה לנושא הזה של מריבות פורומים והתלהמות המונים. נורא קל להיות צודקים, כשאין לך מושג עם מי אתה מדבר, נורא קל להיות אלים, כשאתה לא מביט בעיניים של אנשים. אותי באופן אישי זה דוחה ואני מתרחקת. לא מבינה אנשים שנהנים לדחוף את האף שלהם למקומות כאלה. נראה לי נובע משעמום ותיסכול וסתם-דוחה.
מגרד לי בידיים
אז השבוע הזה עבר בלי סשן משמעותי. העבודה של אמסטף הטריפה את שנינו והותירה אותי וחצי תאוותי בידי. בעצם, חצי תאוותי זה טוב. היא הותירה אותי וכל תאוותי בידי. תכננתי סשן שעצם המחשבה עליו הטריפה אותי כמה ימים, אבל למציאות היו תוכניות משלה. מגרד לי. שמעת? יש לך מושג כמה זה יכאב לך כשנפגש? אין לך ועד שתקרא, בטח נדבר קודם ואסביר לך בפורטרוט. בנתיים, תדע. כשמגרד לי זה לא נגמר בקלאפר ולא בשוט הזנבות הרגיל. עוברים לתותחים הגדולים. בום
