"בוא עבד, הולכים לטיול",
האדון החדש שלך,
שהוא אני,
אומר לך.
"טיול?", אתה שואל ורוצה לקרוע לו את הצורה.
"טיול!", הוא אומר לך ומצווה עלייך להתלבש, בלי תחתונים.
אתה מביט לגבירתך, מבקש שתציל אותך,
אבל היא (אני), רק מהנהנת בראש ומאשרת - לך תתלבש.
אנחנו נוסעים ומגיעים לפאב אפלולי. בר גדול במרכז, סביבו פינות ישיבה המורכבות ממזרונים לבנים על הריצפה,
הפינות גלויות זו לזו.
האדון מתיישב, מצווה עלייך להתיישב לרגליו.
חולץ נעליים.
"תעשה לי מסג' ברגליים", הוא מצווה.
אתה מאדים, מתפוצץ מזעם, רוצה לברוח.
אבל אתה יודע את המחיר - גבירתך תשלם בכמה שנים טובות בכלא
(אתה בטח רוצה לדעת מה עשיתי, נכון? אולי בפעם הבאה, זה עלול להפחיד אותך).
אז אתה נשאר ומתחיל לעבור בידייך השריריות על כף רגלו.
הוא צוחק, "כן, בוי, כן, ככה, חור טוב. עוד מעט אקח אותך לשרותים ואזיין אותך".
אתה כל כך שונא עכשיו, שבא לך לרצוח, רק מתחנן במבטך שגבירתך תלך איתך.
אבל אתה רואה שהמבט שלה אינו עלייך. היא מביטה בברמן. הוא עושה לה עיניים.
ברור לך שהוא קלט את כל התמונה. אתה לרגליה, אתה עבד-היא גבירה.
מזל שהוא לא יודע על האדון. אתה מתבייש. אתה זועם.
כשהוא מגיע עם כוס משקה עבורה ושואל "אפשר לשרת אותך במשהו נוסף, גבירתי?",
אתה מוכן לרצוח. אתה סובל את כל זה בשבילה והיא תתחיל תוך כדי עם גבר אחר? עבד אחר?
היא מחייכת אליו. נראה לך שהיא תזמין אותו או תתן לו מספר טלפון, אבל פתאם אתה רואה את
האף שלה מתרומם, בתנועת הסירוב השחצנית שלה. בא לך לנשום לרווחה. היא אוהבת אותך. רק אותך.
אבל אז האדון מתעורר. הוא אומר "אף פעם לא ראיתי קרב כלבים ותמיד התחשק לי לראות".
סתם כך הוא זורק לחלל האוויר. אתה מביט בזעם. נמאס לך מהמשחק הזה. אדונך, גבירתך, מעניין ת'תחת. אתה נתת את התחת שלך ובשורה התחתונה גבירתך עושה מבטים לגבר אחר. אתה תלך עכשיו. תלך ותשאיר אותה עם שניהם.
שתשב בכלא, שתסשן אחרים, שתעשה מה שהיא רוצה. היא רוצה אחרים? בבקשה. אתה לא צריך אותה. מההתחלה לא הבנת למה נכנסת לסיפור האפל הזה איתה. אישה מטורפת.
אבל אז הברמן אומר: "קרב כלבים? אין בעייה. אני רוטווילר מאד קשוח. בשביל מי צריך להלחם כדי לזכות בך, גבירתי?"
היא מחייכת והחיוך שלה שמח, מגורה, אכזרי קצת. "אתה רוצה לענות או ללכת, אמסטף?", היא שואלת, כאילו יודעת מה תענה, נבלה.
אתה רוצה לברוח. ממנה. מהכל. מהטירוף שלה, מהטירוף שלכם, מהאהבה שלך כלפיה. מהאהבה שלה, שגורמת לך להתמוטט. אתה עונה "בי. בי צריך להלחם ותזהר - זה לא יהיה נעים. זה ייגמר בדם וזה ייגמר בך מפורק לעשרים חתיכות, כי אף אחד לא יזכה בגבירתי חוץ ממני, הבנת?". אתה מדבר והזעם שלך מתפרץ והדמעות שלך עומדות בעיניים ואתה לא תתן להם שיראו.
הברמן מסתכל עלייך, מעריך את שרירייך ואת כוחך. "תחזרו בחמש בבוקר, אחרי שכולם ילכו", הוא אומר.
אנחנו מאשרים. "תראה מה עשית, חור", אומר אדונך, "בוא לשירותים. אני צריך לגמור בגללך". גבירת ואדונך לוקחים אותך לשירותים, מפשילים לך את המכנסיים, אדונך חודר לתוכך באכזריות. אתה נותן לו את הכאב ולה את הדמעות. אתה בוכה עכשיו ואתה יודע, אתה תשחרר אותה ואתה תזכה בה ואתה תזויין אם צריך, אתה תעשה הכל ואתה אפילו תלמד לאהוב את זה אם צריך. הכל, רק לא ללכת, רק להמשיך להיות שימושי לה. שלה. רכושה.
