אז מה עושים במקום שאין ים? מייצרים ים מלאכותי. היום היה היום האחרון של הים המלאכותי בבריסל. לוקחים טיילת ליד הנהר, ממלאים אותה בחול ים, דוכני אוכל וביתנים וקוראים לזה ים. אז בין שלל הנחמד במקום הזה רקדתי קצת זומבה וגיליתי שיש ספורט אחד בעולם שאני אוהבת לעשות - כזה שמשלב ריקודים ועשיתי פדיקור דגים, שזה להכניס את הרגליים שלי לאקווריום מלא דגים קטנטנים שאוכלים את העור המיותר בכפות הרגליים. בהתחלה זה הרגיש כמו זרם חלש, אבל אז דמיינתי שזה אתה, מעסה אותי וזה הפך להכי נעים שיש.
אני חושבת עלייך שם, משכשך בבריכה, משחק עם ילדים, משגיח בג'ימבורי ואתה באירופה עכשיו, התקרבנו עוד טיפה ובכל זאת כל כך רחוקים.
אני רוצה אותך במיטה זוגית, עם סורגים מאחור, קשור, סתום פה, עיניים פעורות מביטות לתוך שלי. ואז, אדבר אלייך בעיניים, אסביר לך הכל, מה אני עומדת לעשות בך, איך תרגיש, למה אעשה, מה תתן וכמה. כמה אני אוהבת אותך וכמה אוהב עוד יותר ככל שתתמסר.
ואז יגיע תורך, אתה תגיד לי את הפחד, הרצון, ההתמסרות, ההשתייכות, הכאב, האהבה, הנתינה, החלומות- תגיד לי הכל כשתשתוק. ואז אשחרר את הגאג ואתן לך לומר את גניחות הכאב והעונג ובין לבין, אלחש לך. לחישות של חשק ושל לקיחה, של אהבה ושל נתינה.
אני
אוהבת
אותך
עבד שלי
כל כך.
