לפני 10 שנים. 20 באוגוסט 2013 בשעה 17:46
איזה כיףףףף
רצה עם זאבים
והפעם: מגילת העצמאות שלי
מותרת לאחד
-
רציתי ולא הספקתי לכתוב לך "במטוס סילון, שתי דקות לנחות, אם אתה עובר ת'לילה, אז סימן שכבר עברת, את מרחק הלב מן המחר".
כמה כיף לחזור, הא?
כמה כיף לחזור, הא?
לפני 10 שנים
אניגמטית(שולטת)
-
בית הוא איפה שהלב שלך נמצא, כמאמר הקלישאה ואני מאושרת ואוהבת את הארץ הזו בטירוף:)
לפני 10 שנים
Brave Dwarf
-
כמו שאמרתי - כיף לך.
אני מוכן למות למען המדינה הזאת מסיבות אידאולוגיות אבל להגיד שאני אוהב אותה, אני לא יכול. חם לי פה (חם? בוער!), צפוף מאוד, הטבע הישראלי לא מדבר אלי, לא מספיק ירוק ולא מספיק מרחבים, המצב הפוליטי והצבאי מייאשים אותי. אני הופך להיות ציני, עייף, טרוד, מתוח, בערך כמו רוב אוכלוסיה ישראלית. אני רואה את העמים האחרים שחיים בשלווה, בנימוס, מתמודדים עם מזג אוויר נטול חמסינים ורוחות חול, חיים בבתים שהמרחק בין השכנים מאפשר להם פרטיות, ולא מחוברים לחדשות מחשש שהנה שוב התחילה מלחמה, ושיש להם שמחות הרבה יותר גדולות מ"איזה יופי! הציבו כיפת ברזל גם מעל ערי השרון!".
לפני מספר שנים טסנו עם חברה לא ישראלית ובדרך חזרה היו אתנו במטוס קבוצה של ישראלים ששמו לב לבחור שחום שישב באחד הכיסאות ונראה עצבני ומזיע. אני מיד זיהיתי יהודי מגרוזיה, אבל הם חשבו אותו כנראה לערבי ופנו לדיילת במילים: שימי לב שיושב שם בחור שנראה מאוד לחוץ. הדיילת ניגשה לבחור ופנתה אליו ברוסית. היא שאלה אותו מנין הוא טס והוא השיב שמטביליסי. בסוף הטיסה היא ניגשה לישראלים ואמרה להם: אתם רואים? איזה מזל שלא נכנסתי אתו לוויכוח! אני מאוד מתנצלת על כי הוא התחצף אליכם, אבל לפעמים הפתרון הטוב ביותר להתעלם.
את מבינה? הדיילת הזאת חיה בעולם בו אדם שחום ומזיע במטוס הוא לא יותר ממטרד רגעי לנוסעים אחרים ורק במקרה והתחצף אליהם. היא אפילו לא העלתה על דעתה שאולי מדובר במחבל ושהישראלים האלה, למודי ניסיון, פוחדים ממנו פחד מוות.
אז כן, כיף לך שכיף לך. ועוד יותר כיף לך שתפגשי סופסוף עם זה שהתגעגעת אליו. זה אפילו עוד יותר כיף (-:
אני מוכן למות למען המדינה הזאת מסיבות אידאולוגיות אבל להגיד שאני אוהב אותה, אני לא יכול. חם לי פה (חם? בוער!), צפוף מאוד, הטבע הישראלי לא מדבר אלי, לא מספיק ירוק ולא מספיק מרחבים, המצב הפוליטי והצבאי מייאשים אותי. אני הופך להיות ציני, עייף, טרוד, מתוח, בערך כמו רוב אוכלוסיה ישראלית. אני רואה את העמים האחרים שחיים בשלווה, בנימוס, מתמודדים עם מזג אוויר נטול חמסינים ורוחות חול, חיים בבתים שהמרחק בין השכנים מאפשר להם פרטיות, ולא מחוברים לחדשות מחשש שהנה שוב התחילה מלחמה, ושיש להם שמחות הרבה יותר גדולות מ"איזה יופי! הציבו כיפת ברזל גם מעל ערי השרון!".
לפני מספר שנים טסנו עם חברה לא ישראלית ובדרך חזרה היו אתנו במטוס קבוצה של ישראלים ששמו לב לבחור שחום שישב באחד הכיסאות ונראה עצבני ומזיע. אני מיד זיהיתי יהודי מגרוזיה, אבל הם חשבו אותו כנראה לערבי ופנו לדיילת במילים: שימי לב שיושב שם בחור שנראה מאוד לחוץ. הדיילת ניגשה לבחור ופנתה אליו ברוסית. היא שאלה אותו מנין הוא טס והוא השיב שמטביליסי. בסוף הטיסה היא ניגשה לישראלים ואמרה להם: אתם רואים? איזה מזל שלא נכנסתי אתו לוויכוח! אני מאוד מתנצלת על כי הוא התחצף אליכם, אבל לפעמים הפתרון הטוב ביותר להתעלם.
את מבינה? הדיילת הזאת חיה בעולם בו אדם שחום ומזיע במטוס הוא לא יותר ממטרד רגעי לנוסעים אחרים ורק במקרה והתחצף אליהם. היא אפילו לא העלתה על דעתה שאולי מדובר במחבל ושהישראלים האלה, למודי ניסיון, פוחדים ממנו פחד מוות.
אז כן, כיף לך שכיף לך. ועוד יותר כיף לך שתפגשי סופסוף עם זה שהתגעגעת אליו. זה אפילו עוד יותר כיף (-:
לפני 10 שנים
אניגמטית(שולטת)
-
מבינה את כל מה שאמרת, אבל אוהבת כל כך הרבה. אוהבת שחם ולא צפוי גשם סתם כך, אוהבת שבעל המכולת מחייך אליי ואומר לי שהביא לי במיוחד משהו חדש ללא גלוטן, אוהבת שהשכנה שלי מחייכת אליי בבוקר ומביאה סוכריה לילדים, אוהבת ללכת ברחוב וללדעת שאם אני נופלת מיד יקפצו לעזור לי. אוהבת את שישי אחהצ איך תל אביב נהיית שקטה פתאם ואת הביחד של יום כיפור והכי-אוהבת אותו:)
לפני 10 שנים
