בהצלפה העשרים אתה בוכה. אני שולפת את הזין שלך מהפה שלה. גם הוא רטוב. מורידה אותך לרגליי, מלטפת, מחבקת חזק. "היית נהדר עבד שלי, אני גאה בך מאד", אני אומרת ומלקקת את הדמעות שלך, מקרבת אותך אליי, שתרגיש. שתדע.
האדון של יונית, השפחה שמצצה לך, מלטף אותה. מסמן לה שגם היא היתה טובה. היא מצצה לך יפה, למרות שבטח היה לה קשה אני מחבקת אותך אליי ולוחשת: "עוד לא סיימתי איתך יפה שלי. תכף יום כיפור ועוד לא ביקרת במקווה. נכון שאתה רוצה להטהר?". אתה מהנהן ועונה "כן, גבירתי, מאד".
"תעזרי לי", אני אומרת ליונית, ויחד אנחנו עוטפות את כולך בניילון הנצמד. הפעם גם את הפנים. אני משאירה את הפה והאף חשופים. כל השאר עטוף. ואז, מבקשת עזרה משני אדונים. הם לוקחים אותך לג'קוזי ומעמידים אותך בתוכו, קצת מתנדנד. ליטל, השפחה הערומה ששוחה בו ממונה לאחראית נשימה. היא צריכה לצלול אחרייך ולבדוק.
"מוכן לטבילה שלך? לניקיון מכל חטאי העבר?", אני שואלת. אתה רועד ומהנהנן.
אני דוחפת את ראשך לאחור ולתוך המים. פעם ראשונה. ומרימה
הניילון הרטוב נדבק לגופך. אתה מפרפר. ממלא ריאותייך באוויר.
"מוכן עבד שלי?", אני שואלת והפעם לוקח לך זמן לענות. זה היה מפחיד. לרגע חשבת שתטבע שם. אתה מהנהן שוב. אני משכיבה אותך לאחור וממהרת להרים בחזרה.
"ובפעם השלישית - מוכן אוצר שלי?", אני שואלת. הניילון דבוק, כבד, רטוב, חונק מעט. שוב המתנה ואתה עונה "כן גבירתי" אני מטביעה אותך שוב במים וסופרת 21-22-23 ומרימה למעלה.
"זהו עבד שלי, עכשיו אתה נקי וטהור. עשינו תשליך. עכשיו תוולד שוב מחדש וכמו שביקשת, נעשה לך ברית מילה של מחטים. אבל לפני זה, יש עוד כמה דברים שתכננתי לך". אני לוקחת סכין יפנית, נכנסת לג'קוזי בעצמי, חותכת את הניילון שם במים, נותנת לך לרחף מתוכו אל העולם, יולדת אותך לידת מים, מתנשקת איתך כמו שלא נישקתי אותך אף פעם קודם לכן, הלשון שלי נכרכת סביב שלך, טועמת אותה, מוצצת אותה, יונקת אותה לתוכי, מרגישה איך אתה מתמסר ואז, אני מערסלת אותך בזרועותיי כאילו היית תינוק או בטיפול מים ולא באמצע סשן. אתה קל לי במים. אני יולדת לנו שנה חדשה. שנה של אושר ואהבה וחום ופנטזיות. כשאתה מעורסל ורגוע, אני משאירה אותך לליטל שתשמור עלייך. יש עוד דבר אחד שלא טיפלנו בו... הקנאה שלך.
אני ניגשת ליונית, מביטה בה ובאדונה, כששניהם מאשרים, אני מנשקת אותה בתשוקה, מרגישה את הטעם שלך בשפתיה.
