אמסטף שלי, במקום לשגע רק אותך בפרטי, אני מעבירה את הסיפור לכאן, בצורה מסודרת וידידותית למשתמש. גם ההמשך יפורסם כאן. נתחיל במה שכבר כתבתי לך...
אנחנו עושים קידוש. אתה מקריא "אשת חייל", אני מאד מקפידה על מסורת ומדליקה נרות שבת.
אני מזמינה חברים. אתה מעקם את האף. "תלבש את זה", אני אומרת ונותנת לך מסיכה מעור.
הם מגיעים. ארבעה זוגות. כל הגברים שולטים. כל השפחות במסיכות. ואז מגיעות עוד שתי מלכות עם העבדים שלהן.
אנחנו עולים לגג. כל נשלט ונשלטת נעמדים על ארבע לרגלי בעליהם.
אני מצווה עלייך לקום ולשאול את האורחים השולטים מה הם רוצים לשתות ולנשלטים להביא קערות מים. אתה ערום, רק עם המסיכה. שואל, יורד ומכין קפה, מביא בירות, קערות מים ועולה. אתה מגלה שכולנו יושבים שם מסביב לשולחן. חלק מהשפחות שכובות לרגלי האדונים שלהן. חלק עומדות על הברכיים, ידיים מאחורי הראש, מחכות לפקודה. העבדים מעסים את רגלי השולטות שלהם. אתה מגיש לאורחים את השתייה ושואל "איך תרצי אותי גבירתי?".
"בוא", אני אומרת לך, "אני רוצה שתראה לאורחים שלי את הקעקוע החדש שלך. קעקוע שנה". אתה פותח את זרועותייך לצדדים ומראה להם את קעקוע הפניקס שצרבנו בבשרך. אני מספרת להם על התהליך וכמה הוא כאב וכמה היית גיבור בשבילי ואיך החזקתי לך את היד. "נראה לי שהעבד שלך הפך מסורר לעבד ממש טוב", אומר מאסטר טסטר, חברי.
"אין לך מושג כמה, אבל תכף תוכל לראות בעצמך", אני אומרת לו ומצווה עלייך להתקרב אליי, לשבת לרגליי.
אחד הגברים אומר לשפחה שלו להכנס לג'קוזי. ערומה. היא רוחצת שם מולנו. אדון אחר מורה לשפחתו להיות רק הדום לרגליו. היא נעמדת על ארבע והוא מניח עליה רגליים, לא מתייחס אליה מעבר. מאסטר טסטר מתקרב לשנינו. "אז מה העבד שלך יודע?", הוא שואל בספק חביבות ספק טיזינג.
"העבד שלי למד הרבה השנה", אני עונה לו. "הרבה מאד. הוא למד לגרום אושר לגבירתו, הוא למד להיות הכי מספק שאפשר בכל החורים שלו. הוא למד לציית. לאהוב, להתגבר על הזעם".
"באמת?", הוא שואל, "אם למשל אני אלטף אותך הוא יתגבר על הזעם?", "אני לא הייתי מנסה את זה", אני צוחקת אליו, "אבל, אני יכולה להראות לך כמה הוא טוב בלקבל מחטים. כמה אמיץ ואיזה יפה הוא טס".
"זאת לא חוכמה", הוא אומר לי, "הוא אוהב מחטים. תראי לנו שהוא טוב גם איפה שקשה לו". אני שותקת. חושבת אם הגיע הזמן לקחת אותך רחוק יותר. הוא לוקח בנתיים את שפחתו, מורה לה להתפשט ולרקוד מול כולנו. היא מאדימה ומתבלבלת. רואים כמה קשה לה, אבל היא נכנסת למרכז הרחבה ומתחילה לזוז בחושניות, לעינינו הרעבות. אני חושבת קצת ולבסוף מגיעה למסקנה שאתה יכול לעמוד בזה.
"לפני כמה חודשים קיבלתי את הקיין שלי. הצלפתי באמסטף קצת, אבל זה היה קשה לו מדי ושמרנו את זה למועד אחר. אני חושבת שעכשיו זה יתאים", אני אומרת לטסטר. מביטה בך, מרימה את המבט שלך אליי "תעמוד בזה בשבילי, עבד שלי? תעשה אותי גאה?". אתה מחזיר מבט אוהב ומתמסר ונחוש "כן, גבירתי, אני מבטיח, אני אמות לפני שאבייש אותך, את יכולה לסמוך עליי".
אתה בא אחריי למרכז הדשא. כולם נאספים סביבנו. אדונים עומדים, שפחות על הברכיים, שתי מלכות נלהבות. אתה על 4, רועד קצת.
"תפשק את הרגליים, עבד שלי", אני מורה לך. "אתה הולך לחטוף 20 הצלפות קיין. אחרי כל אחת אתה תודה לי על כך שאני מחנכת אותך".
"כן, גבירתי", אתה אומר ברעד, בולע את הפחד.
אני מניפה את הקיין, הוא שורק באוויר ונוחת בכאב מחריד על ישבנך "אחת גבירתי, תודה שאת מחנכת אותי, תודה שהפכת אותי לשלך", אתה אומר ואני רואה איך אתה נלחם בדמעות.
ההצלפה העשירית קורעת אותך. משאירה פס שחותך את הבשר ומותיר אותו בצבע סגול כהה. התאפקת כל כך חזק עד עכשיו, אבל אתה לא יכול יותר. אתה צועק מכאב. "גבירתי... גבירתי... תודה ש...". אני שומעת שאתה כמעט בוכה. "יש לך מילת ביטחון עבד שלי, רוצה להשתמש בה? זה קשה לך מדי?", אני שואלת.
אתה מביט באדונים, רואה שנעמד להם ממך, רואה את ההתרגשות על פניהם ומביט בי. רואה אותי גאה מחד ודואגת לך מאידך. אתה לא תבייש אותי, אתה תהיה העבד הכי טוב בעולם. "לא גבירתי. לא אומר מילת ביטחון. אני שלך. תמשיכי. יש עוד עשר נכון? תודה גבירתי שבחרת בי, תודה שאת מחנכת אותי, תודה על הכאב שלך. אני שלך". אני מלטפת לך את הישבן והפנים וממשיכה -11 הקיין יורד על ישבנך, אתה צועק ואז דמעות מתחילות לזלוג במורד לחייך. אתה לא תוותר. אתה תתן לי הכל עכשיו. את הגאווה ואת הדמעות, את הכאב והפחד ואת התשוקה והסודות.
"נראה לי שקצת קשה לעבד שלך. רוצה שנעזור לו? נעשה לו קצת נעים?", שואל אותי מאסטר יוני בלחש. אני מבינה למה הוא מתכוון ולמרות הרכושנות שלי, עכשיו זה בסדר. אני מאשרת, בלי לשאול אותך, אתה העבד שלי, הרכוש שלי ואני מחליטה.
"זנזונת, בואי הנה", יוני אומר לכלבה שלו, "תעשי קצת נעים לאמסטף תראי כמה כואב לו בשבילנו". אתה מביט בי בעיניים מתחננות, לא, אתה לא רוצה שאף אחת תגע בך, אבל אני מתייחסת אליה רק ככלי עכשיו. היא לא אישה, היא שפחה שמטרתה לענג ואתה זקוק עכשיו למשהו קצת נעים. "עשר פעמים", יוני אומר והיא מצייתת. מכניסה את הזין שלך לפה שלה. בכל פעם שהקיין יורד על התחת שלך, הזין שלך נבלע לה בפה. בכל פעם שאתה מודה לי על החינוך שלי, אתה עושה את זה כשאתה מרגיש את הזין שלך תקוע בגרון של אחרת.
אתה הכל עכשיו. עבד וכלב, החור שלי, הזונה שלי ואתה כל כך חרמן שתכף תתפוצץ וכל כך כואב שתכף תיבב ולרגע, אתה מרגיש השפלה, מכל החשיפה הזאת, מאיך שעומד להם ממך, מאיך שנתתי לה למצוץ לך בלי לשאול אותך. אבל אז אתה מביט בי ויודע-אני אוהבת אותך הכי שאפשר. לעולם לא אעשה לך דבר במטרה להשפיל אותך באמת. זה משחק האהבה שלנו ואתה יודע שבמשחק הזה אני אעצור רק בנקודה שיהיה לך רע. אבל אתה יודע שגם אתה לא רוצה להפסיק. אתה אוהב את המשחק ואתה סקרן, לאן אטיס את שנינו הפעם. שוב אתה מרגיש כמה אתה רוצה לתת לי הכל. אתה לא תעצור את זה הפעם. המשחק יפסק רק כשאני אחליט.
