פתאם הוואטספ שלי מצפצף. העדשים על האש. מתבשלים לאט במיץ עגבניות ותבלינים ריחניים. מי רוצה אותי בשעה כזאת של הרדמה-אמבטיה-בישול-אמא רק עוד נשיקה אחת -ודי-מבטיחים-אחרונה-לא נקום יותר לפיפי-רק תביאי חיבוקי?
זאת לא השעה של אמסטף ולא של החברות שלי. מציצה ומופיע לי שם חדש "ציר הרשע". זהו, זה רשמי. לציר הרשע הפמדומי המצומצם שלנו יש עכשיו קבוצת וואטספ. התקדמנו בחיים. בקרוב נגיע רחוק (ואגב, מזכירה לכן בנות שכל הזכויות לשם הקבוצה מגיעות לאמסטף. מגיע לו ח"ח ואולי פרס השתתפות חד פעמי באחד ממפגשי הקבוצה).
אז מילונגה החליטה שצריך פגישה וכשהיא מחליטה משהו היא בלתי ניתנת לעצירה כמעט. כמה עידכונים על מצב האומה (מי מחזר אחרי מי מתי ומדוע), כמה התלבטויות (רביעי? בטוחות? אני אחרי סשן, תצטרכו לפנק אותי) ובסוף נקבעו המקום והשעה.
עכשיו מתחיל העניין הרציני. עם או בלי העבדים שלנו. מהר מאד מוחלט שבלי (בואו נודה על האמת, הם פשוט לא יכולים).
השיחה מסתיימת יותר כמו שיחת נשים בעקרות בית נואשות מאשר בערב ב owk ז"ל. שלוש הולכות לבשל, אחת הולכת להמשיך לטייל בקניון והאחרונה.. לא נודעו עקבותיה.
ועכשיו, ממש אין לי תמונה מתאימה, אז תסתפקו בזאת ותדמיינו מה שבא לכם. לנו יהיה טעים גם בלי הקינוח.
