לילה, שנינו כבר מפורקים. כל אחד בביתו וגעגוע שלם בינינו. היום הוא עבר את האימון השני לאיירון מן*. זה שם את שנינו במצב בלתי שגרתי. אותו בתחושה של שובר שיא בחייו ומגיע לעוד קצה של השגיות, אותי בחרמנות עליו. אני מדמיינת את הגוף שלו עובר את כל הסבל הפיזי והמנטלי הזה ורוצה להיות שם. לחוות אותו כואב כך, שהכאב הזה יוקדש לי, שיסבול עבורי.
"אני גאה בך, פסיכי שלי", אני אומרת, "בא לי להשויץ בך, כמו בחפץ יקר"
"אז תשוויצי, עכשיו, גבירתי", הוא מציע. אני רותמת לצורך העניין את סייפאריאה בדמיוני. "תשבי לרגליי מתוקה ותראי איך אני מצליפה ברכוש שלי". היא כבר הלכה לישון לפני כמה דקות, אבל במחשבותינו היא כאן איתנו וצופה.
אני מניפה את הקיין הדק באוויר, שישרוק, שיהיה עוצמתי, שיחתוך, שינחת לו על הישבן ויקרע אותו, שישאיר סימנים של חתך ושל דם. "1, תודה גבירתי", הוא אומר, מיומן בטקס שלנו. רק שכאן בדימיון אני יכולה לסמן אותו בטירוף. במציאות אני צריכה לשמור.
הקיין מונף שוב באוויר, בטירוף, אני לא צריכה לחשוב יותר. אני רוצה לקרוע, להכאיב, לגרום לו לדמם עבורי, לכאוב אותי, לכאוב את האהבה המטורפת הזאת שנמצאת בינינו כחלל בפני עצמו. השוט נוחת על גבו וקורע בו פס שמפלג את עורו לשניים וגורם לגב לדמם.
"2, תודה גבירתי. זה כואב בבקשה..", הוא אומר ומסביר לי שדמעות מתחילות לזלוג מעיניו. זה לא מעניין. זאת הפנטזיה שלי ואני רוצה אותו צורח ובוכה, כואב ומתפתל מתחתיי, מדמם אותי מהורידים שלו. הקיין מונף שוב, שורק ונוחת על ישבנו וירכיו. בהצלפה השישית הוא כבר בוכה, מוטל על המזרון, קרוע, מלא בדם ופסים של אהבה.
אני לא צריכה הרבה כדי להפיל אותו ולסובב. אני מחדירה אותו לתוכי כך. הדמעות שלו שוטפות את ידיי ואני מעבירה אותן לגבו לוקחת מהדם. מורחת על שדיי ועל פניי. צבעי מלחמה. "כך אני אוהבת אותך. אתה מבין? כך. בכזה טירוף ועכשיו אני הולכת לקרוע ממך את כל המסיכות. לקרוע חזק, במשיכה, כמו שמושכים רצועת שעווה מרגל שעירה. אתה תהיה ערום עכשיו. נקי. הבנת? ערום מול גבירתך".
אתה מבין. ממתין. לא יודע מה אני רוצה לקרוע. מה אני רוצה לקחת עכשיו שעוד לא לקחתי ממך, שעוד לא נתת לי. "אני קורעת את מסיכת הילד הטוב, המרצה, הבסדר, המצטיין. אתה תתן לי אותה ותראה לי מה שמתחת. אני רוצה לראות את החיה הרעה שבפנים. את הלוחם שאוהב דם, את הגלדיאטור שנהנה להרוג, את הכלב חסר השליטה. אני אקח אותך לקצה שלך, רכוש, בינך לבין הקצה לא יהיה מקום לפירור ואת תיתן לי. תיתן לי עכשיו את החיה".
אני מתחילה לזוז עליך, בפראות, באלימות ואומרת לך "תראה לי את האהבה שלך בכל תנועה, תראה לי כמה אתה נותן לי הכל. כל מסיכה שתפרת לעצמך במשך החיים. כולן שלי. אתה ילד ועבד ופרא וחיה רעה ולוחם. הכל שלי. תבכה, תדמם, תשפיך תקרע, הכל בשבילי".
אתה מבין. אתה איתי. אתה הופך אותי על ארבע ונכנס אליי לכוס, חזק, פראי, כלב מיוחם שמרצה את גבירתו. אתה חזק עכשיו. אני לוקחת לך את היד ונושכת. אני שורטת אותך. קורעת. גורמת לך לדמם עוד בשבילי. הזין שלך חודר אליי וממלא אותי בהשתייכות שלך. הוא כאן לשרותי. אתה גונח, צועק, משתולל בי. אתה לא שומר עליי ולא חושב מה יקרה עכשיו. אתה פרא נטול מסיכות ומחשבות ואתה מדמם תוך כדי ואתה גומר ומתמוטט ואני עולה לך על התחת ומזיינת אותו לרגע וכשאני גומרת בצעקה, אני נושכת אותך בעורף, חותכת בך עוד סימן מדמם. טועמת את הדם שלך ומשתינה עליך. על הדם והזרע, על כל מיצי האהבה שיצרנו כאן.
שנינו נרגעים. "כך אני אוהבת אותך? אתה מבין?", אני שואלת. אתה מבין. "עכשיו תצייר עליי את האהבה שלך, בדם". אתה לוקח את הדם שלך "אני מצייר עלייך שלוש נקודות. אחת גדולה בלב. אחת גדולה מעל הכוס. אחת על המצח ומחבר אותן בקו של דם. זהו. ראש-לב-כוס. הכל שלי".
ואני לוקחת את הדם שלך, מציירת עין על הלב שלך. עין שמביטה פנימה וזולגת את דמעות הכאב שלך עד לזין ומשם אני מעיפה גיצים של אש ואושר לראש שלך. זהו. אתה מושלם ושלי. כל כך שלי ועכשיו נערבב את הציורים שלנו. אני רוצה לזיין אותך בפראות, באלימות. שתי חיות רעות בטבע, בלי גבולות, בלי קווים אדומים. אני נעה עליך, אתה זז בתוכי בפראות. אני נושכת ושורטת, אתה תופס ומושך ומזיין וקורע. הכל. אני לוקחת לך הכל. אתה לא תשאיר שם כלום. אתה שומע? תן לי את זה. תן לי את המסיכה. תראה לי מי אתה בפנים. תראה לי איך אתה אוהב אותי. עכשיו. חזק. הרגע.
אתה מספר לי איך אתה נע בתוכי בפראות, נטרף, צועק, תוקע, משתולל, מושך, לא מפסיק לא משנה מה. מדמם בשבילי כמו כלב פצוע ולא מפסיק לזיין. הבכי שלך מתגבר, עד שאתה מתפוצץ בתוכי, באטרף, לא יכול יותר. הגוף שלך רועד. אתה מתמוטט לתוך שלולית של דם זרע ושתן. אני גומרת עלייך חזק, צועקת שאני אוהבת אותך. כמה שאני אוהבת אותך, רכוש.
שנינו נחים בתוך השלולית הזאת. "את הופכת לי את הבטן ומפוצצת לי את הלב, מטורפת אחת", אתה מגלה לי.
"אני אוהבת אותך כמו שאתה לא מבין", אני מגלה לך.
"אני רוצה לישון כך בלי להשטף. עם הדם והזרע, כל הלילה", אתה מבקש.
"נישן בגג. מחובקים, דבוקים בכל הנוזלים האלה ואתה תחמם אותי כל הלילה. יהיה לי קר".
"אשמח לחמם אותך גבירתי. בבוקר הכל יכאב לנו. תקחי בחשבון".
"יכאב בעיקר לך. בבוקר ארחץ אותך ואשלח אותך לעבודה".
"יודעת שאת אהובתי היחידה?"
"יודעת ומאושרת. כל כך מאושרת ממך"
"לילה טוב גבירתי. מדהימה. מטורפת. אהובתי"
"לילה טוב רכוש שלי. גבר שלי"
ועכשיו כבר בוקר. אני אחרי הלילה הזה שהיה פנטזיה שלנו והיה כל כך אמיתי. אני רוצה אותך כאן לידי. לקרוע ממך את כל המסיכות. אחת לאחת. להפשיט אותך מולי, לגרום לך לכאוב, לדמם, לבכות, לצעוק. להשתולל. כך אני אוהבת אותך. אתה מבין? ואני אוהבת גם את איירון מן.
* איירון מן
