"יש הוראות מיוחדות גבירתי?" אתה שואל כשאתה מתקשר לומר לי שיצאת לדרך וממש תכף תהיה אצלי. בזרועותיי, תחת שוטיי המצפים.
"לא, אין הוראות, אתה רק צריך להבין את הסיטואציה. התקשרתי לחברת נערי הליווי שאתה עובד בה והזמנתי את הזונה הכי חיה רעה שלהם. מישהו חולה כאב, חסר גבולות וחיית פרא לחלוטין. כזה שיהיה כיף לאלף. הם המליצו עליך. אתה תבוא ותקבל את שכרך מראש. 5 שקלים עבור השירות וחמישה שקלים טיפ ותמורת הסכום הזה אתה תעשה כל מה שאני רוצה ותשרת אותי בכל דרך שאני בוחרת. זה ברור?".
"ברור גבירתי", אתה אומר לי ואני מרגישה את המתח בקולך. מחליטה באותו הרגע שלפני הכל אתן לך חיבוק גדול. שתרגיש, שתזכור. אתה נכנס ואני עוטפת אותך, נושמת לתוכי את החיוך שלך, נותנת לך לנשום אותי, לגפף את גופי, אך לפני שאנחנו שוקעים מדי במתיקות הזאת, אני מרחיקה אותך ממני ושואלת "אז אתה הזונה ששלחו לי? נראה לא רע בכלל. תתפשט. תראה לי מה יש לך שם למטה". אתה מתחיל להסיר מעצמך פריט לבוש אחד אחרי השני ואני מושיטה לך עשרה שקלים ומתישבת בכורסא.
אתה כבר ערום. הגוף החטוב שלך מתגלה לעיניי והזין שלך כבר זקוף לכבודי. "לא רע בכלל", אני אומרת ומתרשמת ממה שאני רואה. "עכשיו בוא נראה מה אתה יודע, רד לרגליי", אני מצווה ואת כורע ברך ומתחיל לנשק לי את האצבעות המבצבצות מנעלי העקב ואז חולץ לי את שתי הנעליים ומתחיל ללקק את כפות רגליי בהתלהבות. "מספיק לך", אני אומרת ומושכת אותך מהזין למזרון שבמרכז החדר. "שכב על הגב". אתה מציית ואני קושרת את רגליך וידיך. עכשיו אתה מוכן.
"תראה איזה לקוחה רומנטית מצאת לך", אני מחייכת, "חובבת בקרים רומנטיים לאור נרות. יפה הנר שהדלקתי לכבודך?". אתה מחייך. ברור מהפרצוף שלך שאתה מבין היטב שמטרת הנרות לא היתה ליצירת אווירת שנטי. "אתה מוכן בשבילי? מוכן לכאב שלי?". אתה מהנהן בראש ואני מתחילה לטפטף עליך זילופי שעווה. השעווה לבנה ולא מאד כואבת. אתה רק מתחיל במשחקי שעווה, אבל כבר מתחיל לספוג את האפקט הראשוני. הזין שלך עמד עוד יותר חזק עבורי. אני שואלת "אתה מוכן בשבילי? לכאב שלי? למה? למה תספוג עבורי את הכאב הזה?" ולרגע אתה שוכח את כל משחק הזונה בתשלום ועונה לי בפשטות "כי אי אוהב אותך הכי שאפשר". התשובה משמחת אותי ומזכה את הזין שלך במזרקת שעווה חמה.
אחרי אני מגרדת ממך את השעווה בציפורניי. זה כואב שוב. אני קמה להביא משהו שיעזור לי בגירוד הזה ואתה מבקש "אל תלכי. בבקשה הישארי איתי. אני אוריד אחר כך במקלחת. אל תעזבי". אני נשארת. מלטפת אותך, מנשקת אותך, משקיפה לך לתוך העיניים, מלטפת לך את הנשמה. "עכשיו הגיע הזמן להצלפות. אתה לא נלחם בי זונה, אתה נושם את ההצלפות שלי לתוכך. ברור? שילמתי לך עשרה שקלים, תהיה טוב". אתה מהנהן ואני מתחילה להצליף. אתה סופר ומודה לי. בשלב כלשהו אתה מתחנן שאפסיק אבל מסרב לומר את מילת הביטחון. "לא בריא לך רחמים", אני אומרת וממשיכה. הגוף שלך מתפתל, כל כך יפה. אני מעניקה לך את האהבה שלי בפסי קיין אדומים.
"זוכר את הפנטזיה שלנו על הברית? זוכר את מסיכת הילד המרצה שאני רוצה לקחת ממך? אני רוצה שתתן לי את החיה הרעה". כבר דיברנו על זה. אתה יודע את הכללים. מותר לך לעשות הכל, כל עוד זה נשאר בגבול של לא מכאיב לי, לא משפיל לי ואני גבירתך לא משנה מה. אני רוצה שתתן לי הכל. להכיל את הכל. להראות לך שאני לא מפחדת משום דבר בך, גם לא ממה שאתה מפחד. אני עולה עליך, מחדירה אותך לתוכי ומתחילה לגמור ממך. אתה זז מתחתי. אני משחררת את החבלים, לוקחת את ידיך ושמה על ישבניי. תצמיד אותי אליך, תהיה ויברטור שימושי. כן, כך. עכשיו אני מתחילה לסטור לך, שוב ושוב, חזק, יודעת שהסטירות האלה מקפיצות לך את הכל, שתכף לא תתאפק ותתחיל להתפרע. "תזהרי", אתה מתריע, "תזהרי, תכף באמת תצא החיה הרעה". "אני נראית לך מפחדת?", אני משיבה לך בחיוך, "עוד לא הבנת ממי? כלום לא מפחיד אותי בך. אתה תהיה ערום מולי, ערום מכל מסיכה. אני רוצה ואתה נותן ואני לא בוחלת בדבר כדי להשיג את מה שאני רוצה".
אתה תופס לי את הידיים, מסובב אותי על הגב, מתחתיך. "את תפסיקי כשאני אומר לך", אתה מסביר לי בטון רציני ואני צוחקת, "אין מצב רכוש שלי. מה פתאם שאקשיב לך? אתה הרכוש שלי. אתה שייך לי. אתה מקשיב לי". אתה מהסס לרגע ומשיב "כן, אבל רצית את החיה הרעה ואת מעוררת אותה. את לא רוצה באמת להרגיש אותה, תזהרי, את שוכחת שאני חזק ממך". אני שוב מחייכת. אני? שוכחת? איך אפשר? זוכרת תמיד ויחד עם זאת יודעת, שאת החיה הרעה שלך אני יכולה להרגיע בשנייה. גם היא יודעת מי גבירתה.
"לא מפחדת אפילו קצת", אני אומרת, למרות שאיני מצליחה לזוז. ידיי תפוסות בידיך ואין סיכוי להשתחרר, אז אני מתחילה לבעוט. לבעוט חזק, בישבנך, בגבך. אתה צוחק. "זהו? להגיד תודה גבירתי?". אני מחיכת חזרה "בטח שלהגיד תודה", אני אומרת ונושכת אותך חזק בכתף, נשיכה שתשאיר סימן. אתה משחרר אותי, הופך אותי על הבטן ומתחיל לזיין לי את הצורה. זה חזק, כמו שאני אוהבת, אתה פראי, כמו שאני אוהבת ועכשיו אתה הגבר שלי, לא העבד. אתה מושך אותי לשולחן, משעין אותי, בא מאחוריי ומזיין שוב ואני גונחת ומסתובבת ומביטה בך "זהו? אתה באמת חושב שזה אמור היה להפחיד אותי? זאת כל החיה הרעה שיש בך? אמרתי שאני רוצה את המסיכה. תתן לי אותה כבר. אתה תתן כל מה שאני רוצה". אני מרגישה את החיה נאבקת בתוכך ונכנעת. אתה שומר עליי. מפחד להכאיב לי. רוצה אותי שמחה.
תוך דקות אתה על הגב ואני רוכבת עליך, מסבירה לך שאתה חתיכת בשר, חתיכת הזין שלי ששילמתי עליה עשרה שקלים כולל טיפ. אתה מספר לי כמה אתה רוצה שאשתמש בך, יותר מהכל, להיות מתחתיי ולהיות היחיד שאני גומרת ממנו. אני מספרת לך כמה אני אוהבת אותך. אוהבת ורוצה כל פיסת נשמה שלך, כל תכונה שלך, הכל שלי וגם אם היום נזהרת, אני עוד אקח הכל. אחרי שאני גומרת וגומרת, אני מרשה לך. אתה גומר על כפות רגליי ונשכב לצידי. עכשיו אני מראה לך אהבה, בנשיקות קטנות על גבך, בליקוקים של בשרך, בליטופים של הקרקפת המגולחת שלך. אני כל כך מופצצת אהבה.
אנחנו הולכים לאמבטיה. יש לנו כבר ריטואל. אני פותחת את המים. אתה מלטף לי את הרגליים. עד שאני מחכה להצליח ולהשתין עליך, אני ממלאה את פיך במים. סותמת את אפך. תבלע. זה השתן שלי. תבלע. אתה בולע ולאט לאט זרם חם עוזב את גופי ופוגש בשלך. זה החיבור הכי אינטימי שלנו. גבר אישה גבירה-רכוש, אני-אתה. אני מביטה בעיניך ורואה את האהבה שלך. מספרת לך כמה התגעגעתי למבט האטרף הזה שלך. האטרף הזה עליי-עלינו. לפני שאתה יוצא אתה מחבק אותי חזק אליך, לתוכך. דקה אחרי, צמרמורות של קור ממלאות את גופי. קר לי כשאתה לא כאן, בלי המבט שלך והמגע שלך ואולי, אולי אני סתם חולה. חולת אהבה.
