"אז מי יודה לראג'י? אתה או אני?" שאלתי אותך וקרצתי לו. ראיתי את הלב שלך יורד לתחתונים, אם היו לך כאלה. חיפשת את ג' - אף אחת מהתשובות אינה נכונה. אבל אני לא נתתי לך ג'. "גבירתי?", ענית, בטון חצי מתחנן חצי מבהיר לי שלא אחצה קו שלא תוכל להתמודד איתו. "אני מבינה שאתה לא מסוגל, רכוש, אין בעיה, אני אודה לו". בלעת רוק. קפצת אגרופים. התאפקת. לולא ידעת שאני שולטת בכל תנועה שלך באמצעות השוקר החשמלי המחובר לצווארך, היית מתפרץ עכשיו. "אתה מבין, רכוש שלי, לראג'י יש פטיש. הוא אוהב לעשות מסג' לאישה. מסג' רגיל, אבל מחרמן בטירוף. אז אני הולכת עכשיו להגשים פנטזיה לו ולי. הפנטזיה שלי היא שאתה תהיה קשור הפוך וממש מתחת, אני אקבל מסג' וכך כולם יהיו מרוצים, בעצם.. כמעט כולם. לא אכפת לך שרק אני אהיה מסופקת, נכון רכוש שלי?". "לא גבירתי", ענית, מתאפק לא לשבור משהו בבית.
"בוא רכוש, ראג'י יעלה אותך למתקן". ראג'י תפס בידיך והחל לקשור אותך ללולאות. אחר כך החל למשוך, עד שרגלייך היו תלויות כלפי מעלה וידייך קשורות כלפי מטה. ראשך ניסה למצוא תנוחה נוחה, לשווא. ליטפתי לרגע את פניך. רואה בעיניך את הכל. את הכאב והפחד. את ההתמסרות. את העובדה שאתה יותר שלי ממה שחלמתי אי פעם שתהיה. הלב שלי התמלא אהבה כלפיך, אבל זה לא הזמן להיות רכה איתך. לא בריא לך רחמים. אחזתי בקיין. "מוכן רכוש? מוכן לתת לי את הכאב שלך? יודע כמה זה יכאב עכשיו בשבילי?". הבטת בעיניי. המבט אמר הכל. הקיין שרק באוויר וירד על בשרך. לא שכחת "אחד. תודה גבירתי שאת מחנכת אותי להיות הרכוש הכי שימושי בעולם". ההצלפות נמשכו, ניטחו שוב ושוב בבשרך, קורעות בו שבילי פחד ודרכים חד סטריות, מדממות. לא הפסקתי כשהדם זרם, לא כשחדל, לא כשעורך הפך לקרוע, סגול וכחול. מאה הצלפות קיין. בשר חרוך. התעייפתי.
"בוא ראג'י, אני זקוקה למנוחה". ראג'י הציב את מיטת המסג' ממש מתחתיך. התפשטתי, נותרתי בתחתונים. עינייך הדומעות צפו בי מתפשטת מולו. לא היה לך כוח להלחם וגם לא כוח לבכות. שוב ושוב שאלת את עצמך אם אני באמת אוהבת אותך ואם כן, למה אני מתעללת בך כך, למה הכאבתי כך, למה אתן לו לגעת בי עכשיו במקום לך. הידיים הטמאות שלו יגעו בגוף שרק לך מותר לסגוד לו, להשתייך לו. אתה יודע שגם אני שלך. אמרתי. מה פתאם כללי המשחק השתנו עכשיו? קצתי בך? אני משתעממת? הפסקתי לאהוב אותך? לא. זה לא יכול להיות. אתה יודע שאני מטורפת עליך. אתה מסרב להאמין לכל דבר אחר. אתה שלי, אתה תפסיק לפקפק בי. אתה תביט בו נוגע בי ותדע שזאת רק עוד דרך שלי להשתמש בך. פעם תשאל אותי למה ובמה היית שימושי, עכשיו, אתה פשוט תהיה גיבור בשבילי.
עליתי על מיטת העיסוי, מתרווחת, מפשקת רגליים, מאפשרת לו גישה לירכי. הוא התחיל לעסות את כתפיי והחל לרדת למטה באיטיות רבה. כשהגיע לכפות רגליי, לא רק טיפות דם זלגו עליי מלמעלה, הן התערבבו בדמעות שלך. לא אמרת מילה. הסתובבתי. הוא עיסה אותי עם טיפות מדמך ודמעותיך, שהתערבבו בשמן העיסוי. כשהגיע לתחתוני שאל "להמשיך?". "לא, זה מספיק, תודה, נהנתי", אמרתי לו וביקשתי שיוריד אותך אליי. בקושי הצלחת לעמוד על רגליך. הראש מסוחרר, הדמעות מפריעות לראיה. הדם הנוזל מחליש. "תביט לי בעיניים", ציוויתי. לא הרמת את עיניך. "תביט", אמרתי בלחש, מרימה את סנטרך כלפי מעלה. עיניך הביטו בי באהבה, בעלבון, באסירות תודה. "זה קשה, אני יודעת, רכוש, אבל זה המבחן שלך. אתה רוצה לעמוד במבחן שלי ולהוכיח לי כמה אתה שלי?". "כן גבירתי", אמרת, "אני שלך ללא גבול ואני אעשה הכל להוכיח לך", ענית. הלוחם חזר. אתה תלחם על מעמדך. אתה תראה לי מה אתה בשבילי וכמה אתה שלי ואני אחזור להיות רכה ושלך. רק שלך.
"בוא, תנקה אותי, תן לי להתגאות בך מול ראג'י. אני רוצה שיראה שאתה הרכוש הכי שימושי בעולם. תוציא לשון. אתה רק מגבון לח עכשיו. מגבון לח שמנקה ממני דם ודמעות. אל תכניס את הלשון עד שאהיה נקיה". הלשון שלך נשלפה. זה מה שאתה עכשיו, כי זה מה שאמרתי. מגבון. הלשון שלך עברה על כל גופי, ניקתה כל טיפת דם ושמן. הטעם היה מלוח ומר, אבל זה לא שינה דבר. אתה שלי. אתה שימושי לי ואין לך מה לעשות חוץ מלהיות מה שיעדתי לך. בלילה. בלילה אתה תבקש ממני אהבה. עכשיו אתה מגבון. רק מגבון.
הרגשת את עיניו של ראג'י נעוצות בך. הגנבת חצי מבט. הוא אונן. אני הרשתי לו להביט בנו ולהתגרות ממך ואין דבר שאתה יכול לעשות. בעולם בחוץ היית קורע אותו במו ידיך. עכשיו אתה צריך להמשיך ללקק אותי ולתת לו להתגרות מהמראה. יבוא יום והוא ישלם, בנתיים אתה צריך לקוות שאסתפק בכך ולא אתן לו עוד פיסה ממך. "עכשיו תראה לו איזה חיה רעה אתה. איזה כלב פראי אתה", ציוויתי. על הפקודה הזאת כבר לא היית צריך לחשוב. מהר עלית על מיטת העיסוי, חדרת אליי והרמת את כפות רגליי לפיך, דופק ומלקק. צעקתי. צעקתי כמו שאני צועקת ממך כשאני הכי נהנית. הכי מגורה. צעקתי ונשכתי אותך וגמרתי. צעקתי ושרטתי את גבך הפצוע וגמרתי שוב, צעקתי והתפרעתי מתחתיך ומעליך, גומרת שוב ושוב מהויברטור שלי ובכל גמירה פוצעת אותך עוד קצת ולך כבר לא היה חשוב דבר. לא העובדה שהוא גמר מלהתבונן בך מספק אותי כך, לא הכאב, לא העלבון. גבירתך גומרת ממך שוב. בכל גמירה הרגשת כמה אני אוהבת אותך. אני עדיין שלך. עדיין גומרת רק ממך ובתוך כל העצב מקודם, הרגשת פתאם מאושר. מאושר יותר ממה שהיית אי פעם בחייך. אתה הרכוש שלי. הכי רכוש. הכי שלי וכלום לא מעניין יותר מזה. אתה החפץ. האהוב.
