חמישה חודשי שבי עברו. שריריו של האסיר התפתחו. חושיו התחדדו. הוא ידע להבדיל בין חושך של יום וחושך של ליל, בין אור של בוקר לאור של צהריים. הוא ידע מתי המפתח הננעץ בדלת מסובב על ידי גבירתו ומתי על ידי זר. יותר מכל, ידע לקרוא אותה. מה גורם לה לשמוח. מה גורם לעיניה להתמלא בעצב דק. כיצד לענג אותה, מה משמח אותה, איך הוא יכול במגע רך לגרום לה לחייך וכיצד הוא יכול להכעיס אותה כשרצה, למרות המצב. הוא אהב את המקום שחי בו ואהב אותה. כל כך אהב עד שהתמלא רגשות זעם על עצמו. איך הוא מעז לאהוב אותה כשבחוץ יש עולם המחכה לו? איך הוא מעז להתמקד בהנאותיו כשבחוץ הוא נעדר? את הזעם כלפי עצמו הוציא בחדר הכושר הביתי וספג בהצלפות שלה.
ויום אחד הוא לא יכל יותר. את הזעם על עצמו הפנה אליה. היא רצתה להשתמש בו לעינוגה והוא סרב. הוא חשב על דברים שיגרמו לזין שלו לא לעמוד. חשב חזק. הפנה את כל השנאה העצמית שלו כלפיה. זאת היא שאשמה. היא זאת שגרמה לו להתאהב בה. הוא לא רוצה יותר. הוא לא מוכן יותר. הוא יפסיק לאהוב אותה מרגע זה. לא צריך הרבה. קודם הוא ימנע עצמו ממנה עד שחינו ירד בעיניה, היא לא תרצה אותו בלי כושרו המיני ואז היא תזרוק אותו והוא יהיה חופשי. חופשי לחזור למשפחתו, לחייו. למה שהוא רוצה באמת. באמת? זה מה שהוא רוצה? חיים בלעדיה? בלי האהבה שלה? בלי הכאב שלה? בלי ההכלה שלה? הוא לא יודע. הוא חייב לנסות. הוא חייב לברוח.
היא ליטפה אותו ושאלה מה קרה לו. הוא ענה שכלום. הוא אוהב אותה, כרגיל. היא שאלה אם הוא יודע כמה היא אוהבת אותו. הוא נאטם. הוא ידע. הוא לא רצה לדעת. לברוח. הביתה. היא לא הבית. או שאולי כן?
היא קראה אותו. היא ידעה מה עובר עליו. היא נתנה לו כמה ימים להרגע ובסוף הבינה שהיא לא רוצה. היא יכולה. לנפלץ, להכאיב, לשכנע. היא לא רוצה. היא אוהבת אותו באמת. היא רוצה שיבחר בה אמת. זה המבחן לאהבה שלהם. מה היא? אהבת אמת? רק תשוקה חולפת? הזיה משותפת ששניהם הזו ובאה לקיצה? היא ידעה שהאהבה שלה כלפיו היא אהבת אמת. עכשיו תורו להוכיח.
"בוא אסיר שלי", היא אמרה. היא פתחה את כל השלשלאות, שחררה את הכלובון, ניקתה את הדם ואת מיצי הגוף שנותרו בו, הלבישה אותו נשקה לשפתיו באהבה אינסופית ואמרה "אתה משוחרר, אסיר שלי, אתה חופשי. לך למשפחתך. אם תחזור, תהיה שלי מבחירה. אם לא תחזור, לא היית שלי מעולם".
כשיצא מפתח הדלת היא בכתה. היא לא ידעה אם יחזור אי פעם או שאיבדה אותו לעולם. היא ידעה שהבחירה שלה נכונה וקיוותה שהוא אוהב אותה כפי שהיא אותו. אוהב מספיק כדי להיות אמיץ להלחם בשדים שלו בשבילה.
