"תכתבי", היא אומרת לי, הקואצ'רית המדהימה שלי, "תכתבי כי את אישה של מילים. תזמני אותו, את האחד שאת רוצה באמת, את זה שראוי באמת לאהבה שלך. לא מגיעה לך אהבה אמיתית? מישהו שיהיה שם גם בשבילך ויראה גם אותך? אז תזמני אותו, את האחד הזה שמסוגל להכיל אותך, כמו שאת הכלת תמיד אחרים".
ואני חושבת. על האהבות הישנות שלי, על האהבה החדשה שאני רוצה. אני באמת רוצה? מישהו שיכיל אותי? למה מרגיש לי כ"כ בנוח להכיל וכ"כ מאיים להיות מוכלת? והאם היא צודקת? האם בחרתי לי מראש אנשים שלא יוכלו? אני לא בטוחה. בחרתי אנשים עוצמתיים בעיניי, כי חשבתי שהם יוכלו גם להיות נשלטים ומתמסרים מבלי לברוח ולהיות מאויימים מכך וגם להכיל אותי. כי לפני הכל, קשר של שליטה הוא קשר של אהבה בעיניי, בין שני אנשים שווים בערכם וכמו שאני רוצה להכיל, לכרבל, ללמד, לעטוף, לקחת, לסחוף, לשרמט, להטריף ולכבוש, כך אני רוצה שאוכל להביא את כולי. את החלק הזה שרוצה לשתף אם קשה לי, שרוצה חיבוק כשעצוב לי או סתם הקשבה. ולא תמיד זה הולך יחד, לפעמים זה הפוך. כשנשלט מרגיש שיש הבדל בין פנטזיית השולטת הכל-יכולה-רעה-ביטצ'ית-בת זונה-חסרת לב לבין האישה הזאת, שאוהבת אותו, רוצה אותו או אפילו (שומו שמיים) - צריכה אותו, הוא מתבלבל וכל התשוקה שלו נמצאת במצבי טרן אוף טוטאלי.
אז זה לא מה שאני רוצה לעצמי. אני רוצה גבר עוצמתי באמת, מלא ושלם עם עצמו שהוא גם נשלט. גבר שחי במציאות ושיכול לראות בי אישה מלאה שהיא גם שולטת. גבר כזה שאיתו לא אצטרך להציג דבר, שהמקומות בהם אני לא כל יכולה לא יצטרכו להסתתר בארונות. אני לא בארון שנים כשולטת אז מה? עכשיו אני צריכה להכניס לארון את האישה? מצחיק מאד ואולי עצוב.
אז כתבתי, כמו שהיא אמרה, על הגבר המדהים ההוא, עם הנשמה היתרה והכריזמה הסוחפת, זה שמאמין באלוהים, אבל מאמין גם בעצמו, בי ובנו, שמקבל את עצמו כנשלט, אבל יודע להכיל כמו גבר אוהב, זה שמצחיק אותי ומרתק אותי ומתמסר לי באמת, כמו שעבד מתמסר לגבירה, בלי להתבייש או לפחד או לברוח. זה שהסקס איתו מביא את שנינו לגבהים מטורפים והשיחות איתו מביאות את שנינו לעומקים שנוגעים. כתבתי ושלחתי ליקום. כתבתי ואני יודעת שיום אחד, היקום או איך שלא נקרא לזה, יחליט שהגיע הזמן ואני אקבל את מה שזימנתי לעצמי. את הגבר הזה שהוא לא קלישאה של נשלט ולא קלישאה של גבר. הוא השילוב המושלם בין שתי המהויות.
ואני אוהבת את התמונה הזאת, כי הלביאה היא המובילה, אבל קצת מאחוריה, מי שצועד, זה אריה אמיתי.
