בואי שרמוטה קטנה, תלבשי בשבילי את הג'ינס הקרוע, הקצרצר. מתחת רק תחתונים ורודים, ילדותיים. אני מרשה לך עם ציור.
וחזיה, ורודה או לבנה ומעל, רק גופיה, למרות שקר. הנה כך, עכשיו את הילדה הטובה שלי. ואת הרי יודעת מה אני אוהבת לעשות לילדות טובות, נכון, זנזונת? כן, מותק. להפוך אותן לזונות גדולות. קחי את הסוכריה. לקקי יפה בשביל גבירתך ובואי. אנחנו נוסעות. את מזהה את המלון מרחוק? כאן תל ברוך ואת הזונה שלי. המתוקונת הקטנה. עמדי וחפשי לקוחות. תני מחירים מופקעים ואל תעלי לאף רכב, עד שאני מגיעה. תהיי ילדה טובה? יופי מתוקה שלי. אני מציצה ושומרת עלייך, עשי אותי גאה, תראי לי איזה חור טוב את.
אני צופה מהצד השני, רואה איך מזילים עלייך ריר. שומעת אותך ממלמלת בבושה לתוך הסוכריה "אלפיים שקל למציצה", כשאחד מסכים אני מתקרבת עם הרכב שלי, "עלי זונה". את ממהרת להכנס לרכב ולקבור את פנייך בירכיי. הדמעות שלך מרטיבות לי את המכנסיים. אני נוסעת קרוב לים, מפשילה את מכנסיי ודוחפת את ראשך אל בין רגליי. "את לוקחת מחירים מופקעים, זנזונת, בואי נראה מה את שווה". הדמעות שלך זולגות לך על הלשון כשאת מלקקת אותי, הצעקות שלי מוצמדות לכתפייך בציפורניי. "כן, כך ילדונת שלי. את השרמוטה הכי טובה, הלקקנית הכי מוכשרת. תאונני, תראי לי את הכלבה המיוחמת שלי ולא להעז לגמור". אני מנגבת את הגמירה שלי בפנייך ומרימה את סנטרך. מחייכת אלייך "הסכימו לשלם לך 2000 שקל למציצה, ילדונת? יש לך עתיד, ממי. תראי איזה זונה טובה את. עכשיו רדי שוב לכביש ונראה. אולי הפעם לא אבוא להציל אותך".
