לק ג'ל מחזיק מעמד שלושה שבועות. שלי החל להתקלף לפני הזמן וידעתי, ידעתי שהזמן עבר, מהיום שמרחתי אותו לכבודו. עברתי את כל שלבי האבל,
החל מהכחשה ועד להשלמה, בדרך כעסתי וכאבתי והתמקחתי עם עצמי ועם העולם וטחנתי את המוח בנסיון למצוא תשובות של למה, למה באמת
ואהב לא אהב ואיך, איך אפשר. אהבה של ילדה בת 16 וכאב לב בהתאם. ואז סגרתי קצוות ושלחתי אותו לדרכו בסיום אוהב ופתאם, כל התשובות
שחיפשתי הגיעו באחת וכל חלקי הפאזל הסתדרו לי ויכולתי לשחרר את עצמי באמת. חיים שלמים בשלושה שבועות, כאב תהומי, לב שהרגיש קרוע פיזית,
כאבי פאנטום וריפוי. כמה דרמה. פעם זה היה לוקח לי שנים להרפא מכזו אהבה ענקית, כיום אני יודעת כמה החיים קצרים וכמה צריך להעביר אותם בשמחה
והשלמה עם מה שיש, עם מי שאני, עם העבר שלי, להביט בעצמי לתוכי ושוב לאהוב את מה שאני רואה. ובדרך, גיליתי את השיר הזה ואני מקדישה אותו
לכל מי שכואב לה הלב ממש ברגע זה ושחושבת שזה לא יעבור לעולם... (למרות שהדבר היחיד שבועט בבטן, זה הלב שלך).
ועכשיו, אני שוב מחייכת, שוב אוהבת אותי, שוב מרגישה את השולטת. אהבה היא דבר שמח, לא צריך לעבוד בה, לא צריך לקבץ אותה, לא צריך לנחש אם
היא שם ובטח שלא צריך לאחוז בה. או שכן או שלא. המתנה הגדולה היא עצם היכולת להיות אני עד הסוף, להרגיש, לשמוח, לא לברוח מכולי. והנה אני כאן
והלב שלי גדול ושמח, קצת יותר שרוט, אבל פועם. חזק וחי ואופטימי וגם אני.
