אתה מדבר איתי כמה ימים, שולח לי תמונות עירום, שאתרשם, מודה-יש ממה.
זה לא הגודל שלך שקובע, זה מה שאתה כותב לי, שמקשט כל תמונה ואז אני פתאם מבינה,
לא רמזת שהפנטזיה שלך היא סחיטה? ואם לא רמזת, אז מה? כמה חומר מפליל, כמה וידויים מרגשים, אני בטוחה שאמא שלך תשמח לקרוא וגם אשתך. מה כתבת שם? להיות כלבלב לרגלייך? תמיד חלמתי לשרת אישה ואשתי לא מסוגלת לשלוט בזבוב? אני בטוחה שהיא תשמח לקרא ואמא שלך? היא תאהב לראות את התמונה ההיא שלך עם מסיכת הכלב והבאט פלאג בישבן? מה לא? לא לשלוח להן? מה אתה מוכן לתת בתמורה? הכל. ידעתי שהכל, עכשיו השאלה היא מה אני רוצה לקחת ממך.
אתה מבין, מה שנחמד בלסחוט אותך, זה שאני לא צריכה להשקיע בך, אני לא צריכה ללמוד אותך ואת צרכיך ואם כבר, רק כדי לדעת על איזה כפתור ללחוץ, כדי להוציא ממך עוד קצת מיץ. להבין מה מפחיד אותך, מה יגרום לזין שלך לעמוד בשבילי, גם כשלא תרצה, גם כשתמות מפחד ואתה תבצע, כל מה שאומר, כי אם לא, אתה יודע, קצת לא נעים...
זה לא שאני צריכה דווקא אותך. ראה, הנה מוטלות גופותיהם שורה ארוכה-ארוכה, מוכנות לשרת אותי מקצה הציפורן ועד קצות השערה, אבל אני רוצה דווקא אותך. למה אותך? אני לא באמת יודעת, אולי כי אתה חכם מהם ובדרך שמוציאה ממני סדיזם, לפעמים רשעות. אני לא רוצה לאהוב אותך, אני רוצה להשפיט אותך, להשתמש בך ולזרוק ואז להשתמש שוב ושוב ולזרוק שוב. אולי אם תהיה נחמד, אהיה לרגע רכה ואולי לא, כי בעצם, למה זה מגיע לך?
ואתה? אני רוצה שתרעד, שתפחד, שתבין שלכל אי ציות יש מחיר כבד, כואב, קורע, כזה שיצרוב את בשרך ויפגע בנשמתך. אני ערפדית הלילה, אני ערפדית איתך ואני רוצה למצוץ לך את הדם עם פיסת נשמה. תתפשט. זה יכאב. זה יצרוב. לא אדלג על שוט ומכאוב. תתפשט, אין סודות, זה זמן חשיפה, הנה אני חודרת לך לגוף ולנשמה.
מהיום אתה כלי, חפץ, שימושי. אתה אחראי לסיפוקי המיני. ויברטור כזה, קצת אנושי, הקול שלך לשרותי, הגוף שלך לשימושי, הראש שלך, ישמש לחפש לי שיאים. אתה תרגש ואתה תענג, אתה תקפוץ כשלי יעמד, עמוד נוח, עמוד דום, לקבלת המפקדת- לא תעצור באדום.
אני רעה הלילה ויש לי סיבה ומהרגע הזה - אני גבירתך.
* פנטזיה
