זה קרה בערך לפני עשר שנים. היה לי משרד קטן בבית ופעם בשבוע בת דודתי היתה מגיעה לעזור לי, בעבודות מזכירות קלות. באחת הפעמים היא פתאם נעצה בי מבט עמוק בעיניים ושאלה "אניג, את מגדירה את עצמך כאישה שמרנית?". "מממ.. לא כל כך", עניתי.
"אז שבי, יש לי משהו ממש חשוב לספר לך. שבי ותחזיקי חזק".
אני מחייכת ומתיישבת, מתבוננת בה ותוהה מה היא חושבת שירעיש אותי כל כך והיא מתחילה: "אני לא יודעת איך לומר לך את זה, אבל אני דומית בעולם הסאדו". התפרצתי בצחוק מתגלגל ועניתי: "דייי, גם אני, מה הכינוי של בכלוב? נעים מאד, אני אניגמטית" והיא ענתה: "נעים מאד, queen M". מאז התהוללנו יחד בימי הדאנג'ן העליזים, עשינו כמה סשנים בלתי נשכחים (כבר לא) ומצאנו כאן בת דודה נוספת ועוד קרובי משפחה, אבל כמו תמיד, הקרובה מכולן זאת היא. בת דודתי שהיא כמו אחותי הקטנה ושאני בלתי אוביקטיבית לגביה בעליל.
לפני שלושה שבועות היא הציגה את תצוגת בגדי הפטיש שלה בסינמטק ת"א באירוע קולנועי בשיתוף חוני המעגל (לא המקורי) ובעיניי זאת היתה תצוגת אופנת הפטיש הכי לא לעוסה שיש. קודם כל בגלל הנושא: מדיקל יפני, נושא שכמעט אין לו התייחסות בארץ, גם בשליטה וגם באופנה ומאד פופולארי בעולם. מדובר בפטיש לאביזרים סביב מחלות ופגעי גוף: קביים, תחבושות, סדים לצוואר, רטיות לעיניים ועוד וגם בגלל שהצבעים של הבגדים הרחיבו גבולות מהשחור והאדום לצבעי הניוד האופנתיים. כן, זה אפשרי, בגדי פטיש לבנים, קרמיים ובצבעי גוף. ברקע הוקרנה עבודת וידיאו ארט עם קטעים מסרטים הקשורים ישירות או בעקיפין לנושא, כמו: תא קטלני, קראש, הלן בקופסא, הגנב, הטבח, אשתו והמאהב, רומיאו חייב למות ועוד.
בקיצור סקסיייי בטירוף ושווה לצפייה גם למי שלא מתעניין לחלוטין בבגדי פטיש, רק בשליטה.
ואגב, בתצוגת האופנה פגשתי מישהי שסיפרה לי שהיא חדשה בתחום, אם את רואה את זה במקרה, כתבי לי. היית מותק:)
