אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לגוף ולנפש

לנשום בין מילה למילה, מהלב אל המקלדת..
לפני 9 שנים. 18 באוקטובר 2015 בשעה 18:32

מהרגעים האלה שהעבר צף

בבום אחד ללא כל התראה מוקדמת

משתלט על הכל,

מנסה להילחם בו והדבר היחיד שיוצא ממני זה דמעות...

ברגעים האלה בדיוק אני זקוקה לאדון שלי יותר מכל!!

שיכאיב, שישפיל, שיוריד אותי למטה.. הכי למטה שאפשר!

שיתגרה, שיענה, שיצליף..

ואחרי זה שירים את כל החלקים השבורים ממני ויאסוף אותי אליו לחיבוק חם ואוהב!

כי לא תרגיש כאב, אם לא הרגשת אהבה...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י