בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני בקטנה

לפני 5 שנים. 22 במרץ 2015, 19:02

אני חובבת אלימות פשוטה. אביזרים פחות מעניינים אותי.

אין כמו כאפה מתלבשת בפנים, להגדלת אלמנט ההשפלה.

פשוט תוריד לי כאפה. מבטיחה לא לבכות. ולהישאר.

אז הוא מרביץ לי תוך כדי, (הסקס, הסקס) והפעם מתמקד בישבן.

כשהוא מזיין אותי בדוגי, מחזיק  בצוואר, בשיער, אני מתה מהאושר

והוא מפליק לי בלי סוף. אבל באמת בלי סוף. עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת ..

כל מכה יותר שורפת ופחות עוברת, ואיך לעזאזל היד שלו לא נושרת, אני מסתובבת להציץ-

הפרצוף שלי נדחף לקיר, כל היד שלו מועכת לי את הפנים, הזיון מתחזק, הוא מקלל ומאיים ושואל שאלות רטוריות משפילות ומחרמנות,

אני שומעת מרחוק את עצמי מייללת, אבל הכל מתגמד.. היד שלו, היד.. והטוסיק שלי רחמנא לצלן..

זה לא נגמר!

למחרת, אחרי שזה נגמר, ואני בבית אחרי מקלחת מול המראה, אני קולטת את הסימן. מפואר.

אני מתה על סימנים. אני בעננים. לסוד הפרטי שלי יש נוכחות גדולה על התחת שלי, וזה מדליק אותי ממש.

כשאנחנו שוב מתראים, אחרי הסשן בשלב הדיבורים, אני מראה לו את התמונה.

ברור שתיעדתי את המראה, התרגשתי כל פעם מחדש להציץ בתמונה, נזכרתי בו, בעוצמה, בשליטה, בכל מה שהיה שם בכלל.

הוא מרים גבה- אז מה את מתכוונת להתלונן עלי למשטרה?!

כשהוא קלט שאני סיד, הוא קרץ. זאת היתה בדיחה, אחרי שהוא נרגע.

זה באמת מה שאתה חושב עלי?!

בנזונה.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י