הייתי בן23 השתחררתי בדיוק מהצבא סוף אוגוסט וחם , חם כל כך שאתה מרגיש כל תא ותא בגוף שלך בוער כשאתה יושב בצל מעשן סיגריה את חוזר לעבודה כמו סחבה עם ריח של מאתמול בדלי התחלתי לעבוד בחברת נסיעות בתל אביב הגדולה והיפה, ואחרי הערים שגרתי בהם בעבר (כל האר כמעט) תל אביב היפנטה אותי וגרמה לי לחוש כאילו שאני על גג העולם כאילו העולם הוא תפוח שמחכה שאנגוס בו . אחרי חודש וחצי הסתבר לי דרך כלבוטק שאני עובד בעוקץ די מתוחכם הייתי אבוד מה אעשה עכשיו השכרתי דירה קניתי מכונית חדשה וכל מה שעובר לי בראש שאוטוטו ה 15 לחודש מגיע וכנראה שלא אקבל משכורת , פחדתי לחזור הביתה פחדתי להרים ידיים כאומר נואש עליי לא יגדו שהרמתי ידיים התחלתי לחפש עבודה , כאילו שהיקום שומע קיבלתי מייל לתיבת הספאם שלי משוקי זיקרי דורי, כמו גבר טיפוסי וחרמן חשבתי לעצמי אני אלך ליום התנסות בטח אני אמצא לי שם איזו בחורה\ות נחמדות יהיה נחמד , לא תיראתי לעצמי שאני הילד הבעייתי יום אחד יעשה רולים לבובה סוג ג מהודו בכיתה שחצי ממנה גייז והחצי השני בארון מוכחשים ובמקביל התחלתי לעבוד במספרה נחשבת ברמת גן, שם התחלתי לגלות שלא מסתכלים על הקנקן, לאט לאט התחלתי להבין שנשים מגיעות למספרה לא בגלל הרגלי הטיפוח (אפילו שאם המעצב מוכשר זה בונוס) אלא לרגע קט הן מעוניינות לשחרר את הרסן,להתמסר שמישהו יקבע לה שמישהו יחליט עבורה שבפרט קטן בחיים שלה לא תהייה לה שליטה , כאילו היא אומרת טיפה כבד לי השק של החיים אולי תוכל להקל עליי טיפה, נוכחתי לדעת שדווקא החזקות למראה "המתוקתקות" הן אלו שמשוועות לשליטה אפילו אם זה רק לשעה בשבוע . אימצתי את הזהות חיבקתי אותה חזק חזק ובאותו הרגע הבנתי שהיקום כאילו אומר לי תכין שיעורים בעתיד יהיה מבחן על החומר עבדי באותה המספרה שנה וחצי שם הייתה ההבנה שלי שכולנו רוצים מידי פעם להניח את השרביט על השולחן ושמישהו אחר ינהל את המכונית הזאת שנקראת החיים שלנו
לפני 8 שנים. 30 בספטמבר 2015 בשעה 4:58