לפני 8 שנים. 6 באוקטובר 2015 בשעה 22:38
כבר בתור ילד הרגשתי שונה מכולם, אני זוכר שבגיל 6 היה לי חבר מעצבן סכסכן כזה עמדנו על חומה בגובה 2 מטר ופשוט דחפתי אותו למטה . כבר אז ידעתי שמשהו בי מקולקל , במהלך השנים מוצא את עצמי מנסה לתקן את הנפש ״השחורה״ הזאת , כאלו שאם אהיה טוב זה יסב לי אושר בצורה לא מובנת כל שהיא . כשכולם היו קמים בבוקר בשמחה אני תמיד הייתי קם עצבני שנאתי את הבוקר שנאה גדולה, תמיד קישרתי את האהבה שלי לילה לרוע שכביכול תמון באישיות שלי . תמיד אהבתי לראות איך כואב למישהו , ועצם העובדה שהכאבתי לאחר גרמה לי עונג מטורף. הרגשת הכח המטורפת הזאת זה משהו ממכר יותר מהסמים הכי מטורפים שיש, סוג של אלוהים רק בקטן .היום אני מבין למה אני אוהב את הלילה כל כך כי רק בחושך אני מרגיש שלם עם האפלה בנשמה שלי כאילו בחושך לא יכולים לראות בנבכי נשמתי ואני מרגיש שלם עם עצמי .