סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

יומן מסע

הכאב והרצון להיות קשורה מלווה אותי מאז גיל 14... אחרי הדחקה של כמעט 14 שנים החלטתי לתת דרור לצורך להיות קשורה, להזדקקות ביד מענישה ומלטפת שמציירת את דמותה על ישבני. יד מאלפת. אם האדון שלי ייתן לי צ'אנס אפרסם פה את הסיפור שלי כשפחה מסורה. לומדת. מתנסה בעולם מרתק של כאב ועונג
לפני 11 שנים. יום שלישי, 31 במרץ 2015 בשעה 12:25

אני: אתפשט מול המראה ואשלח לו תמונה

היא: 'שלום תודה' ותמחק את השיחה.

 

אני: יורדת לו בלהט בחדר המדרגות

היא: הולכת, לא לפני שהיא אומרת, 'את זה יעשו עבורך הזונות האחרות'

 

אני: מתחננת בלהט שיזיין אותי בכל חור

היא: 'לא רוצה לא צריך' ומתבאסת חרמנית

 

אני: כנועה, מלטפת, סוגדת ומענגת

היא: מתיישבת עליו ומתחילה לבצע בו את זממה

 

אני: על הרצפה על ארבע ועל שש

היא: עומדת זקופה ושורפת אותו עם העיניים שלה עד שהוא עולה באש.

 

אני: בבית כל היום מחכה להודעה, לאות חיים שהוא רוצה בי שהוא יקרא לי

היא: בעבודה מרוכזת בקריירה, מחלקת הוראות והזמן בורח לה

 

אני: שייכת למישהו. לעיתים מחבק, לעיתים סוטר אך בעיקר מחזיק בכל נימי נפשי

היא: בודדה. לא שייכת לאף אחד ואף אחד לא שייך לה. היא רוצה להיות אני.


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י