למה החלטתי?
כי אני מאמין שמישהו אחד לפחות יקרא, עובדה שקראתי אצל בלוגרים אחרים שהם קוראים את הכל. גם הצפיות לא מאכזבות 😱 , נדמה לי שהיה לי שיא של 12 צפיות לפני חמישה ימים... בפוסט בפורום כתוב ש2,500 אנשים קראו את השרשור. מעניין אם הם הגיעו בכלל לעמוד 5.
בכל מקרה, כנראה שזה מה שהדליק אותי קודם כל. ורק אחר כך רציתי להאמין שמישהו יקרא את הבלוג. שידע שאני בא בטוב! :P
אז מה בעצם בכלל רציתי להגיד? למה כל כך נדלקתי... אה כן, כי אני מנסה לעשות משהו טוב! ובכלל לא הסברתי מה, ורק התחלתי להתווכח. טוב.. מקווה שזה קורה גם לטובים ממני. זה באמת היה צעד לא נבון.
עכשיו לעניין - המרכז שאני וחבריי עובדים עליו, הולך לקום בסביבות אוקטובר (אני מקווה) והוא פרי של עבודה ממושכת שהשורשים שלה עוד בקבוצות הדיון של ה'פרויקט למיניות אלטרנטיבית'. אלו היו קבוצות דיון שהיה להן בעיקר עניין לימודי והחלפת דיעות, אבל גם אספקט של שיתוף, שאילת שאלות ולקראת הסוף - חיברנו יחד מעין 'מדריך לחדש/ה' שיש בו כל מיני טיפים והגדרות בסיסיות שלדעתם של המשתתפים והמשתתפות כדאי לדעת (המדריך יעלה עם האתר). הקבוצות האלו, שהקמתי יחד עם אנשים שחלקם עד היום שותפים לעבודה, פעלו בין סוף שנת 2014 עד פברואר 2016 בירושלים, תל-אביב וחיפה. הן התבססו על קבוצות עם מאפיינים דומים שהשתתפתי בהן בניו-יורק (TES) ובהולנד (UUP).
באיזשהו שלב אי-אפשר היה להמשיך את קבוצות. היה לי עוד שנה וחצי ללימודים והייתי חייב להקדיש להם ולעבודה. לפחות בלימודים, היה לי זמן להתעסק בבדס"מ ומיניות, כתבתי עבודה על תהליכים וסוגיות בהתפתחות זהות בדס"מית. כאקדמאי, באמת, אין לי פז"מ, אבל ממה שזה נראה, הגישה לחומרים על מיניות היא מוגבלת, או יותר נכון, לא נגישה... נכון, יש המון מאמרים אונליין היום. אבל למצוא איזה מקור עדכני שמאגד תחתיו ידע בסיסי אודות מיניות, היה די קשה למצוא, יש את הספר הזה, מ-2009, שזה 8 שנים של מחקר תגליות ודיונים בפורומים. יש לציין שבעברית, הסיכוי למצוא חומרים אקדמאיים ראויים, הם די קלושים, אם במקרה מעניין אתכם על בדס"מ בישראל מנקודת מבט אקדמאית - אתם תמצאו בעיקר כתבים מהזרם הפסיכואנליטי שמכפישים את אישיותו של מי שמתעניין בסאדיזם ומאזוכיזם, וגם את עבודת התזה הזאת שהיא מאוד חשובה ונותנת לנו מקום לחשוב עליו בתור קהילה וחושפת משהו שלא הרבה מאיתנו רוצים לחשוב עליו.
אם מישהו מכם חושב שמדברים על מיניות באקדמיה כנושא עיקרי באישיות האדם או בחייו, אז אתם ממש טועים, לפחות בתואר ראשון בעבודה סוציאלית, מלמדים המון דברים אחרים - יסודות הטיפול ותיאוריות כלליות, תיאוריות סוציולוגיות, מיומנויות טיפול, שעות הכשרה רבות. בקורסי החובה, לא מדברים על מיניות כמעט. פה ושם, תיאוריה פסיכוסקסואלית מפוקפקת של פרויד, איזה זוגיות מנוגמית כאידאל אוניברסאלי, על להט"ב כן לומדים במגוון חברתי, אבל זה עניין של שיעור אחד בדרך כלל. את התנועה הפמיניסטית גם כן לומדים, אבל תבינו, מדובר בדרך כלל בתיאור היסטורי והמין או המיניות הם לעולם לא הדגש בשיעורים האלה. כשידברו על פמיניזם דיברו בעיקר על שיוויון האישה במובנים החומריים והפורמאליים, לא מדובר כמעט על ההיבט המיני הכל-כך חשוב, אפילו בקורס בחירה על פמיניזם זה לא עלה כנושא בסילבוס, למען האמת, לא היה אפילו סילבוס, אלא יותר דיונים. שזה סבבה. אבל אי אפשר לצפות מכיתה של 20 תלמידות ששליש מהן דתיות שידונו דווקא על בהיבט המיני או יסכימו בכלל להגיב עליו... בקורס הבחירה שלקחתי ב"תיאוריות במיניות ופרקטיקה בעבודה סוציאלית", היה ניכר שאין שום קשר בין הכותרת של הקורס לבין מה שנלמד בפועל. במקום שבו ציפיתי סוף סוף ללמוד את הבסיס, את התיאוריות השונות שיש לגבי מיניות, את ההתעמקות והתיאור הנרחב של הפרקטיקה הטיפולית בהיבט המיני לסוגיו, מצאתי רק את ההיסטוריה של התנועה הלהט"בית בעולם ובישראל. שיעור חשוב, אבל לא דיברו שם על שום דבר חוץ מזה. לא התעמקות בתיאוריות של פרויד, לא דיבור על מודלים של עוררות מינית, לא שום דבר שאינו להט"ב. בסוף, התיאוריה המינית היחידה שלימדו, שהיא באמת חשובה לכל עניין, היא התיאוריה הקווירית. אבל זה לא מספיק בשביל להבין אפילו את קצה הקרחון של התמונה. התנדבתי להעביר שם לראשונה הרצאה על בדס"מ לכיתה וזאת הייתה חוויה מוצלחת למדי, יכלתי לראות בסוף השיעור מהתגובות, שעבור רוב המשתתפות השיפוטיות פחתה בצורה משמעותית וההבנה של התהליכים ההיסטוריים שגרמו לבדס"מ להפוך ל"סטייה", יחד עם הבנה אלטרנטיבית שהצעתי לגבי המניעים והתוצאות של פעילות בדס"מית, בהחלט ניכרו אצל רוב המשתתפות. רוב, לא כל. בכל מקרה זאת הייתה הרגשה טובה מאוד ואפילו אחת המשתתפות העלתה את הראיון שלא צריך לקרוא לזה בדס"מ ובמיוחד לא סאדו-מאזו מכיוון שאלו מלכתחילה ביטויים שצמחו מתוך התייחסות לפעילות שהיא לא מטיבה ואנחנו מדברים על משהו שהמטרה שלו היא הנאה משותפת.
רק תואר ראשון... אכן. אבל למען האמת, לא הסתפקתי בניסיון שלי. אני בהחלט טרחתי לבדוק בכמה וכמה מוסדות נחשבים בארץ וגם שאלתי לא מעט חברים וקולגות - מה לימדו אתכם על מיניות? התשובות הן בדרך כלל דומות - לא הרבה, בעיקר על המודלים של פרויד, יש שיעורים על פמיניזם ויש שיח על להט"ב. אבל זה לא בדיוק שיח ישיר על מיניות וכמובן שזה לא מקיף את נושא המיניות. ובטח ובטח שרוב ההתייחסות לבדס"מ, פטיש, יחסים לא-מונוגמיים וכולי, היא מזווית ראיה פתולוגית, או לפחות שיפוטית וחסרת-אמון (כן, לא מאמינים שהכל בסדר איתכם, לא מאמינים שהמיניות פה זה לא עניין להתעכב עליו, לא מאמינים שזה לא משנה כמה או איזה הורים יש לילד כל עוד הצרכים שלו מקבלים מענה, לא מאמינים שאתם לא רוצים ילד). האידאל שלכם, כך גורסות התיאוריות שנכתבו ע"י אנשים שחיו לפני 150 שנה, היא זוגיות עם בן או בת זוג מהמין והמגדר השני, שהמיניות מתבטאת רק בתוכה, בלי שום אובייקטים ובלי ביטויים של שליטה או כאב. וזה מה שמלמדים. וכשתלמדו בקורס החובה על משפחה, אז ידברו על המודלים החדשים ויגידו שזה נפלא, אבל אנשים בכיתה שיש להם דיעות קדומות לא יאמינו והרצאה פרונטאלית אחת על מבני המשפחה השונים, היא לא מספיקה, מכיוון שלאורך כל השיעורים האחרים במשפחה יתעסקו רק בזוגות הטרוסקסואלים מונוגמיים ונשואים או גרושים, צורות החיים האחרות לא רלוונטיות.
כל האנשים האלו ששאלתי, פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קליניים ולא קליניים, אף אחד מהם לא הצביע על למידה רבת מימדים של המיניות, המקום שלה בחיי האדם והדרכים לעבוד איתה ובעיקר, אף אחד מהם לא למד יותר מכמה מילים רעות על בדס"מ וסוגי מיניות אחרים. החלטתי ללמוד קורס כלשהו שמתאים להשכלה שלי ויקיף את נושא המיניות. מצאתי קורס שנראה די רציני ב'דלת פתוחה'. הקורס כולל בתוכו שנתיים של לימודים ועוד כמה חודשים של הכשרה מעשית בהנחיית קבוצה. אני חייב לציין שזאת הייתה בהחלט חוויה חיובית. הקורס בדלת הקיף הרבה מאוד נושאים רלוונטיים למיניות כמו אנטומיה, מגדר ופורנוגרפיה ופגשתי אנשים ממש כיפיים שאוהבים ורוצים לדבר על מיניות ולמדתי המון. אבל השיעור שהיה מיועד לדון בבדס"מ, פטיש, פוליאמוריה וא-מיניות בוטל 😡 למזלי רכזת החוג נאותה להצעתי שאעביר שיעור על בדס"מ ויחסים לא מונוגמיים, לא היה זמן לדברים האחרים. ההרצאה הזאת הייתה מאוד מוצלחת, ואחרי הרצאה ממש לא מוצלחת שהייתה לי כמה חודשים לפני, זה היה לי ממש כיף וקיבלתי המון פידבקים טובים וזה עורר שיח מאוד מעניין בכיתה. היו תגובות טובות ולא שיפוטיות, אלו אנשים שבאו ללמוד ולהתפתח.
חשבתי גם ללמוד סקסולוגיה, אבל אחרי שיצא לי לראיין לאיזה מחקר יותר מעשרה סקסולוגיים, אני בכלל לא בטוח שזה מה שאני רוצה, זה נשמע שסקסולוגים בעיקר מטפלים בקשיים בתפקוד המיני. ולא בשום דבר אחר. אולי אני טועה, אבל לי אישית זה נשמע כמו טיפולים די סכמתיים ומשעממים. ימים עוד יגידו ונראה מה עוד סקסולוג עושה חוץ ממה שפגשתי. גם לפני שלמדתי עבודה סוציאלית לא ידעתי מה זה בכלל והיום אני מאמין שמצאתי דרך מדהימה לשלב את זה עם הנושאים שהכי מעניינים אותי.. אה כן... המרכז בעצם, מזה כל הבלוג מתחיל - מה זה המרכז הזה אתם שואלים?
טוב, אז כמו שאמרתי, עשיתי מחקר תוך כדי הלימודים. במחקר הזה, ראיינתי כמה אנשים ומתוך תוצאות המחקר מיפיתי צרכים של הקהילה. אחרי הלימודים, חשבתי איך אני יכול לעשות משהו עם כל המידע הזה. התייעצתי עם אחד האנשים שהקימו את הבית הפתוח. הוא אמר, שלדעתו, מכיוון שלא מצאתי אנשי טיפול או אקדמיה שעוסקים בבדס"מ, פטיש ויחסים לא-מונוגמיים, אני אוכל להיות האיש הזה שאנשים מחפשים... זה ממש נשמע לי גדול עלי בהתחלה, אז מצאתי חברים לדרך. האמת, שגם הרעיון שלי היה גדול, לא רציתי רק לטפל. אני רוצה לשנות דברים, אני רוצה שבאקדמיה ילמדו על בדס"מ לפחות כמו שלומדים על להט"ב ושאנשי טיפול ילמדו על מיניות כחלק בלתי נפרד ומרכזי בחיים שלנו. אני רוצה להוריד סטיגמות אצל אנשי מקצוע כך שכל אחד יוכל לשתף במיניות שלו בלי בעיה, אני רוצה שהמערכות השונות, כמו משטרה, מרכז נפגעות תקיפה מינית ומרפאות ידעו מה זה בדס"מ ומה ההבדל בינו לבין תקיפה.
אז החלטתי להקים את המרכז למיניות אלטרנטיבית, אני עובד עליו מנובמבר ומקווה שהוא יפתח באוקטובר.
