בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיניים חדות

ואיברים אחרים עם תארים אחרים
לפני 5 חודשים. שלישי, 12 בפברואר 2019, בשעה 00:32

עברו חודשיים פחות יום. מאז ששמעתי שה' התאבדה.

ושוב פעם פונה מישהי שנשמעת ככה. למה אין לזה סוף? עד כמה זה דומה? אני צריך לדווח או לתת לזה עוד כמה ימים? היא לא דיברה על המוות. רק על השבר. על התקיפה. על השקט של החברות שלו שאומרות "היית צריכה..." 

אמרתי שהיא יכולה לשוחח אם מרגישה שצריכה.

 

איך עוצרים את זה?

 

אם עברת תקיפה מינית, ניצול או התעללות במסגרת בדסמ, אפשר לפנות אלינו 0559246524 למענה מעובד סוציאלי. זה לא מספר חירום אבל נשתדל לתת מענה כאשר ניתן. 

ניתן גם לפנות במקרים של פגיעה מינית למרכזי הסיוע 1202 או 1203 לגברים.

 

תודה לאביה של ה' שאישר לי לפרסם חלקים מסיפורה וגם לח' שהסכימה לחלקים מסיפורה שלה.

לפני שנה. שלישי, 27 במרץ 2018, בשעה 15:47

הסקר כבר כמעט מוכן,

האתר כבר כמעט מוכן,

סוגרים חוזים,

החל"צ ממתינה לאישור אצל רשם העמותות ורשם החברות.

הכשרות

עמוד תרומה ותשלום

עמוד התנדבות

וזהו... עוד קצתתתת....

לפני שנה. חמישי, 14 בספטמבר 2017, בשעה 22:26

איך שלא מסתכלים על זה, זה הדבר שהכי עוזר לכל הפרויקט הזה לקרות. החברים. האנשים שמתנדבים(!!!) פשוט כי הם מאמינים שזה הדבר הנכון, אנשים מפה ואנשים מהחיים והכל קורה בזכותכם! 

אמנם התנדבות היא עבודה שלוקחת הרבה יותר זמן, אבל זה כל כך משמח לראות את האנשים מתגייסים והדברים יוצאים טוב!

מצורפת: תמונת הרקע של עמוד "סדנאות לאנשי מקצוע" 

 

לפני שנה. שבת, 19 באוגוסט 2017, בשעה 09:36

בטח כבר כמה אלפי שנים שאנשים לא מדברים על "זה", אלא "מסביב לזה". 

לא אומרים, לא מראים, לא משמיעים, כל מה שקשור ל"זה" בצורה ישירה. אלא רק בסמלים, מטאפורות, בדיחות.

אבל איך בכלל מעבירים רעיון "כזה" לאוכלוסיות חדשות, בלי להיות בוטים, בלי להגיד את הדבר עצמו ובלי להפחיד אנשים... 

בסוף וויתרתי כנראה, אני הולך על משהו פסטלי עם פירות וירקות. 

גם אני עוטף המיניות בשפה יפה ועולצת. 

מקווה שייצא יפה. 

 

לפני שנה. שני, 24 ביולי 2017, בשעה 05:35

 למה החלטתי?

כי אני מאמין שמישהו אחד לפחות יקרא, עובדה שקראתי אצל בלוגרים אחרים שהם קוראים את הכל. גם הצפיות לא מאכזבות D: , נדמה לי שהיה לי שיא של 12 צפיות לפני חמישה ימים... בפוסט בפורום כתוב ש2,500 אנשים קראו את השרשור. מעניין אם הם הגיעו בכלל לעמוד 5. 

בכל מקרה, כנראה שזה מה שהדליק אותי קודם כל. ורק אחר כך רציתי להאמין שמישהו יקרא את הבלוג. שידע שאני בא בטוב! :P 

אז מה בעצם בכלל רציתי להגיד? למה כל כך נדלקתי... אה כן, כי אני מנסה לעשות משהו טוב! ובכלל לא הסברתי מה, ורק התחלתי להתווכח. טוב.. מקווה שזה קורה גם לטובים ממני. זה באמת היה צעד לא נבון.

עכשיו לעניין - המרכז שאני וחבריי עובדים עליו, הולך לקום בסביבות אוקטובר (אני מקווה) והוא פרי של עבודה ממושכת שהשורשים שלה עוד בקבוצות הדיון של ה'פרויקט למיניות אלטרנטיבית'. אלו היו קבוצות דיון שהיה להן בעיקר עניין לימודי והחלפת דיעות, אבל גם אספקט של שיתוף, שאילת שאלות ולקראת הסוף - חיברנו יחד מעין 'מדריך לחדש/ה' שיש בו כל מיני טיפים והגדרות בסיסיות שלדעתם של המשתתפים והמשתתפות כדאי לדעת (המדריך יעלה עם האתר). הקבוצות האלו, שהקמתי יחד עם אנשים שחלקם עד היום שותפים לעבודה, פעלו בין סוף שנת 2014 עד פברואר 2016 בירושלים, תל-אביב וחיפה. הן התבססו על קבוצות עם מאפיינים דומים שהשתתפתי בהן בניו-יורק (TES) ובהולנד (UUP). 

באיזשהו שלב אי-אפשר היה להמשיך את קבוצות. היה לי עוד שנה וחצי ללימודים והייתי חייב להקדיש להם ולעבודה. לפחות בלימודים, היה לי זמן להתעסק בבדס"מ ומיניות, כתבתי עבודה על תהליכים וסוגיות בהתפתחות זהות בדס"מית. כאקדמאי, באמת, אין לי פז"מ, אבל ממה שזה נראה, הגישה לחומרים על מיניות היא מוגבלת, או יותר נכון, לא נגישה... נכון, יש המון מאמרים אונליין היום. אבל למצוא איזה מקור עדכני שמאגד תחתיו ידע בסיסי אודות מיניות, היה די קשה למצוא, יש את הספר הזה, מ-2009, שזה 8 שנים של מחקר תגליות ודיונים בפורומים. יש לציין שבעברית, הסיכוי למצוא חומרים אקדמאיים ראויים, הם די קלושים, אם במקרה מעניין אתכם על בדס"מ בישראל מנקודת מבט אקדמאית - אתם תמצאו בעיקר כתבים מהזרם הפסיכואנליטי שמכפישים את אישיותו של מי שמתעניין בסאדיזם ומאזוכיזם, וגם את עבודת התזה הזאת שהיא אמנם חשובה והכוונות שלה טובות,  אך היא מתהדרת בכותרת ארכאית, 'סאדו-מאזו' זה נקרא עכשיו באקדמיה הישראלית. לא נורא, נראה שכוונות המחבר באמת היו טובות, אפשר עוד לתקן. 

אם מישהו מכם חושב שמדברים על מיניות באקדמיה כנושא עיקרי באישיות האדם או בחייו, אז אתם ממש טועים, לפחות בתואר ראשון בעבודה סוציאלית, מלמדים המון דברים אחרים - יסודות הטיפול ותיאוריות כלליות, תיאוריות סוציולוגיות, מיומנויות טיפול, שעות הכשרה רבות. בקורסי החובה, לא מדברים על מיניות כמעט. פה ושם, תיאוריה פסיכוסקסואלית מפוקפקת של פרויד, איזה זוגיות מנוגמית כאידאל אוניברסאלי, על להט"ב כן לומדים במגוון חברתי, אבל זה עניין של שיעור אחד בדרך כלל. את התנועה הפמיניסטית גם כן לומדים, אבל תבינו, מדובר בדרך כלל בתיאור היסטורי והמין או המיניות הם לעולם לא הדגש בשיעורים האלה. כשידברו על פמיניזם דיברו בעיקר על שיוויון האישה במובנים החומריים והפורמאליים, לא מדובר כמעט על ההיבט המיני הכל-כך חשוב, אפילו בקורס בחירה על פמיניזם זה לא עלה כנושא בסילבוס, למען האמת, לא היה אפילו סילבוס, אלא יותר דיונים. שזה סבבה. אבל אי אפשר לצפות מכיתה של 20 תלמידות ששליש מהן דתיות שידונו דווקא על בהיבט המיני או יסכימו בכלל להגיב עליו... בקורס הבחירה שלקחתי ב"תיאוריות במיניות ופרקטיקה בעבודה סוציאלית", היה ניכר שאין שום קשר בין הכותרת של הקורס לבין מה שנלמד בפועל. במקום שבו ציפיתי סוף סוף ללמוד את הבסיס, את התיאוריות השונות שיש לגבי מיניות, את ההתעמקות והתיאור הנרחב של הפרקטיקה הטיפולית בהיבט המיני לסוגיו, מצאתי רק את ההיסטוריה של התנועה הלהט"בית בעולם ובישראל. שיעור חשוב, אבל לא דיברו שם על שום דבר חוץ מזה. לא התעמקות בתיאוריות של פרויד, לא דיבור על מודלים של עוררות מינית, לא שום דבר שאינו להט"ב. בסוף, התיאוריה המינית היחידה שלימדו, שהיא באמת חשובה לכל עניין, היא התיאוריה הקווירית. אבל זה לא מספיק בשביל להבין אפילו את קצה הקרחון של התמונה. התנדבתי להעביר שם לראשונה הרצאה על בדס"מ לכיתה וזאת הייתה חוויה מוצלחת למדי, יכלתי לראות בסוף השיעור מהתגובות, שעבור רוב המשתתפות השיפוטיות פחתה בצורה משמעותית וההבנה של התהליכים ההיסטוריים שגרמו לבדס"מ להפוך ל"סטייה", יחד עם הבנה אלטרנטיבית שהצעתי לגבי המניעים והתוצאות של פעילות בדס"מית, בהחלט ניכרו אצל רוב המשתתפות. רוב, לא כל. בכל מקרה זאת הייתה הרגשה טובה מאוד ואפילו אחת המשתתפות העלתה את הראיון שלא צריך לקרוא לזה בדס"מ ובמיוחד לא סאדו-מאזו מכיוון שאלו מלכתחילה ביטויים שצמחו מתוך התייחסות לפעילות שהיא לא מטיבה ואנחנו מדברים על משהו שהמטרה שלו היא הנאה משותפת.

רק תואר ראשון... אכן. אבל למען האמת, לא הסתפקתי בניסיון שלי. אני בהחלט טרחתי לבדוק בכמה וכמה מוסדות נחשבים בארץ וגם שאלתי לא מעט חברים וקולגות - מה לימדו אתכם על מיניות? התשובות הן בדרך כלל דומות - לא הרבה, בעיקר על המודלים של פרויד, יש שיעורים על פמיניזם ויש שיח על להט"ב. אבל זה לא בדיוק שיח ישיר על מיניות וכמובן שזה לא מקיף את נושא המיניות. ובטח ובטח שרוב ההתייחסות  לבדס"מ, פטיש, יחסים לא-מונוגמיים וכולי, היא מזווית ראיה פתולוגית, או לפחות שיפוטית וחסרת-אמון (כן, לא מאמינים שהכל בסדר איתכם, לא מאמינים שהמיניות פה זה לא עניין להתעכב עליו, לא מאמינים שזה לא משנה כמה או איזה הורים יש לילד כל עוד הצרכים שלו מקבלים מענה, לא מאמינים שאתם לא רוצים ילד). האידאל שלכם, כך גורסות התיאוריות שנכתבו ע"י אנשים שחיו לפני 150 שנה, היא זוגיות עם בן או בת זוג מהמין והמגדר השני, שהמיניות מתבטאת רק בתוכה, בלי שום אובייקטים ובלי ביטויים של שליטה או כאב. וזה מה שמלמדים. וכשתלמדו בקורס החובה על משפחה, אז ידברו על המודלים החדשים ויגידו שזה נפלא, אבל אנשים בכיתה שיש להם דיעות קדומות לא יאמינו והרצאה פרונטאלית אחת על מבני המשפחה השונים, היא לא מספיקה, מכיוון שלאורך כל השיעורים האחרים במשפחה יתעסקו רק בזוגות הטרוסקסואלים מונוגמיים ונשואים או גרושים, צורות החיים האחרות לא רלוונטיות.

כל האנשים האלו ששאלתי, פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קליניים ולא קליניים, אף אחד מהם לא הצביע על למידה רבת מימדים של המיניות, המקום שלה בחיי האדם והדרכים לעבוד איתה ובעיקר, אף אחד מהם לא למד יותר מכמה מילים רעות על בדס"מ וסוגי מיניות אחרים. החלטתי ללמוד קורס כלשהו שמתאים להשכלה שלי ויקיף את נושא המיניות. מצאתי קורס שנראה די רציני ב'דלת פתוחה'. הקורס כולל בתוכו שנתיים של לימודים ועוד כמה חודשים של הכשרה מעשית בהנחיית קבוצה. אני חייב לציין שזאת הייתה בהחלט חוויה חיובית. הקורס בדלת הקיף הרבה מאוד נושאים רלוונטיים למיניות כמו אנטומיה, מגדר ופורנוגרפיה ופגשתי אנשים ממש כיפיים שאוהבים ורוצים לדבר על מיניות ולמדתי המון. אבל השיעור שהיה מיועד לדון בבדס"מ, פטיש, פוליאמוריה וא-מיניות בוטל :/   למזלי רכזת החוג נאותה להצעתי שאעביר שיעור על בדס"מ ויחסים לא מונוגמיים, לא היה זמן לדברים האחרים. ההרצאה הזאת הייתה מאוד מוצלחת, ואחרי הרצאה ממש לא מוצלחת שהייתה לי כמה חודשים לפני, זה היה לי ממש כיף וקיבלתי המון פידבקים טובים וזה עורר שיח מאוד מעניין בכיתה. היו תגובות טובות ולא שיפוטיות, אלו אנשים שבאו ללמוד ולהתפתח. 

חשבתי גם ללמוד סקסולוגיה, אבל אחרי שיצא לי לראיין לאיזה מחקר יותר מעשרה סקסולוגיים, אני בכלל לא בטוח שזה מה שאני רוצה, זה נשמע שסקסולוגים בעיקר מטפלים בקשיים בתפקוד המיני. ולא בשום דבר אחר. אולי אני טועה, אבל לי אישית זה נשמע כמו טיפולים די סכמתיים ומשעממים. ימים עוד יגידו ונראה מה עוד סקסולוג עושה חוץ ממה שפגשתי. גם לפני שלמדתי עבודה סוציאלית לא ידעתי מה זה בכלל והיום אני מאמין שמצאתי דרך מדהימה לשלב את זה עם הנושאים שהכי מעניינים אותי.. אה כן... המרכז בעצם, מזה כל הבלוג מתחיל - מה זה המרכז הזה אתם שואלים? 

טוב, אז כמו שאמרתי, עשיתי מחקר תוך כדי הלימודים. במחקר הזה, ראיינתי כמה אנשים ומתוך תוצאות המחקר מיפיתי צרכים של הקהילה. אחרי הלימודים, חשבתי איך אני יכול לעשות משהו עם כל המידע הזה. התייעצתי עם אחד האנשים שהקימו את הבית הפתוח. הוא אמר, שלדעתו, מכיוון שלא מצאתי אנשי טיפול או אקדמיה שעוסקים בבדס"מ, פטיש ויחסים לא-מונוגמיים, אני אוכל להיות האיש הזה שאנשים מחפשים... זה ממש נשמע לי גדול עלי בהתחלה, אז מצאתי חברים לדרך. האמת, שגם הרעיון שלי היה גדול, לא רציתי רק לטפל. אני רוצה לשנות דברים, אני רוצה שבאקדמיה ילמדו על בדס"מ לפחות כמו שלומדים על להט"ב ושאנשי טיפול ילמדו על מיניות כחלק בלתי נפרד ומרכזי בחיים שלנו. אני רוצה להוריד סטיגמות אצל אנשי מקצוע כך שכל אחד יוכל לשתף במיניות שלו בלי בעיה, אני רוצה שהמערכות השונות, כמו משטרה, מרכז נפגעות תקיפה מינית ומרפאות ידעו מה זה בדס"מ ומה ההבדל בינו לבין תקיפה. 

אז החלטתי להקים את המרכז למיניות אלטרנטיבית, אני עובד עליו מנובמבר ומקווה שהוא יפתח באוקטובר.

 

 

לפני שנתיים. שבת, 13 באוגוסט 2016, בשעה 12:11

סיימתי את המחקר שלי (בינתיים). את התוצאות אפרסם יותר מאוחר, משום שאני עדיין מחכה לתגובות של המרואיינים. אבל בינתיים מעלה פה את המבוא וסקירת הספרות. לעיונכם :) מקווה שתמצאו את הדבר מעשיר...

מבוא
מחקר זה עוסק בתהליכים בהתפתחות זהות מינית בדס"מית. במחקר יבחנו מודלים להטב"קיים אל מול חוויית התפתחות הזהות הבדס"מית כפי שמציגים המרואיינים ויוצע מודל אפשרי לתהליכי התפתחות בזהות זאת. בכדי להבין את חוויית הזהות הבדס"מית בקונקסט תרבותי, נבחן מאפיינים של החברה הישראלית-יהודית ותת-התרבות הבדס"מית שלה.
על מנת לבדוק את השלבים השונים בפיתוח הזהות הבדס"מית ועל מנת לקבל מושג על החוויה של אנשים בדס"מיים, נעשה שימוש באמצעים איכותניים – נרטיביים.

הגדרת המושג 'בדס"מ' - כל אחד מהמקורות ברשימת המקורות שלנו, אשר בכותרתו המילה 'BDSM' מגדיר את המונח בדס"מ בפרק המבוא. לצורך הגדרת המונח אספנו מספר משפטי מפתח והצגנו אותם בפני אנשים מהקהילה הבדס"מית וכך יצרנו את ההגדרה הבאה:

בדס"מ – (יש לקרוא 'בי-די-אס-אם') – הוא שם כולל למגוון רחב של נטיות מיניות ופרקטיקות ארוטיות הנעשות בהסכמה מדעת, מרצון, תוך קביעת כללים ותוך מודעות לסיכונים, והן מערבות אלמנטים של שליטה ו/או כאב. העמדות, המשמעויות והמרכזיות של בדס"מ ושל הקהילה הבדס"מית משתנות מאוד בין אנשים המגדירים עצמם בדס"מיים
.
ב', ד', ס', ו-מ' הן האותיות העבריות המקבילות בצליליהן לאותיות האנגליות B,D,S,M. על אף שצורת הכתיב הנכונה על פי כללי האקדמיה ללשון עברית היא 'בי-די-אס-אם', נשתמש בחיבור זה בצורת הכתיב 'בדס"מ' מכיוון שזוהי צורת הכתיב הנפוצה בשימוש.
כאשר נטה את המילה 'בדס"מ' כתואר נשתמש בכתיב - "אשה בדס"מית" או "איש בדס"מי", אולם יש לזכור בעת הקריאה כי הכתיב הנכון הוא "אשה בי-די-אס-אמית" או "איש בי-די-אס-אמי" ולכן יש להגות בהתאם.

ראשי התיבות BDSM מחולקים על פי הצירופים הבאים -
Bondage, (and) Discipline - תרגום ישיר למילה Bondage הוא "שיעבוד" או "עבדות". אמנם כאשר נעשה שימוש במילה זו בהקשר של בדס"מ הכוונה היא להגבלה על תנועת הגוף או על חושים, לדוגמא על ידי כבילת הגפיים או הגבלה של חוש הראייה.
תרגום ישיר למילה Discipline הוא "משמעת" או "החלת משמעת" (To discipline one). בהקשר בדס"מי המילה מתייחסת לחוקים בתוך פעילות בדס"מית ולאכיפתם. לעיתים קרובות תקושר משמעת עם ענישה ועם טקסיות, פרוטוקול חוקים ו/או אימון.
Dominance & Submission- תרגום ישיר לצירוף Dominance and submission הוא "שליטה וכניעה". הצירוף מייצג העברה של שליטה מאדם אחד אל אדם אחר, בהסכמה מדעת, מרצון ותוך קביעת כללים.
Sadism & Masochism - תרגום ישיר לביטוי Sadism & Masochism הוא 'סאדיזם ומזוכיזם' או 'סאדומזוכיזם'. סאדיזם היא הנאה מגרימת כאב פיזי או מנטאלי לאחר ומזוכיזם היא הנאה מחוויה של כאב פיזי או מנטאלי. סאדיזם ומזוכיזם בהקשר בדס"מי נבדלים מהפרעות אישיות סאדיסטיות ומזוכיסטיות כפי שהן מתוארות ב-DSM, בכך שה- DSM עוסק בביטויים פתולוגיים שלהן - כאשר הן נעשות בחוסר הסכמה של אחד הצדדים ו/או פוגעות באורח חייהם של המשתתפים (APA, 2013) ואילו ההגדרות של סאדיזם ומזוכיזם בהקשר בדס"מי עוסקות בפעולות שלגביהן ההנחה הבסיסית היא כי הן נעשות בהסכמה מלאה של כל המשתתפים. עם זאת, כאשר אנו באים לדון בנושא הפגיעה באורח חייהם של המשתתפים, לא ניתן לומר כי ההגדרות הללו, בהקשר בדס"מי, אינן כוללות פגיעה כזו, מכיוון שכפי שנראה בהמשך, פעמים רבות אכן מתקיימת פגיעה, זאת בשל התיוג החברתי שעלול להוביל להסתרה, "חיים כפולים", רגשות של בושה, אשמה, ורצון להיגמל מהצורך והרצון לעסוק בפעולות מעין אלה.

רציונאל המחקר - הקשר בין בדס"מ ועו"ס - הקוד האתי של העובדים הסוציאליים בישראל וזה של ארה"ב גורסים כי על העובדים הסוציאליים לא לשתף פעולה עם אפליה ולהילחם להכחדתה של אפליה על רקע מין והעדפה מינית (איגוד העובדים הסוציאליים 1993; socialworkes.org). עם זאת, בסקר של 'הקואליציה הלאומית לחופש מיני' (Wright, 2008) נראה כי 37.7% ממי שהגדירו עצמם כבעלי זהות בדס"מית או פטישיסטית בארה"ב סבלו מאפליה או חוו צורה כלשהי של הטרדה או אלימות כלפיהם באופן אישי או כלפי הארגונים שלהם המזוהים עם הנטייה. 11.3% ממי שענו על הסקר סבלו מאפליה מאיש מקצוע, כאשר 39.3% מאלו סבלו מאפליה מצד בעלי מקצוע בתחום הנפש, 48.8% סבלו מאפליה מצד רופאים, 25.4% שוטרים או עובדי ממשלה ועוד 1.7%-8.4% מאנשי מקצוע שונים. סקר אחר (Iannotti, 2014) מצא כי 27.3% מהמשתתפים סבלו מאפליה כלשהי, 40% מתוכם מצד אנשי טיפול.
במחקרים נוספים שנערכו בחו"ל נמדדו תגובות ברמות שונות ואחוזים שונים של אפליה מצד אנשי מקצוע. תגובות כמו נסיונות המרה, עיסוק בבדס"מ כקשור או כמקור לבעיות העולות בטיפול וחוסר מידע מספק בנושא היו נושאים שעלו (Kelsey, Stiles, Spiller & Diekenhoff, 2013; Nichols, 200; Lawrence & Love-Crowell, 2008; Williams, 2013).
25% עד 40% מהאנשים שזיהו עצמם כקינקיים , לא יצאו מהארון בפני המטפלים שלהם (Sprott & Randel, 2015). כמו כן, נמדדה אפליה מצד מערכות המשפט (Bennett, 2014; Mahmoud, 2015 ;Haley, 2015) וכן מצד אנשי מקצועות הרפואה ( Lindemann, 2013; NCSF, 1999).

לאור ממצאים אלו ולאור העובדה שהמדינות בהן נערכו המחקרים הן מדינות מערביות מושפעות-מונותאיזם ושואפות לדמוקרטיה, לא יהיה מופרך להניח כי בישראל ישנם לא מעט אנשים בעלי נטיות בדס"מיות הסובלים מאפליות דומות מצד אנשי מקצועות הטיפול ובכל מקרה נראה כי אנשים אלו עלולים לסבול מאפליה מצד רשויות האכיפה בישראל (חביב, 2013), בנוסף בשנת 2009, הגיעה לידי הציבור הישראלי הידיעה אודות אדם המתכנה "מאסטר אור", שהזדהה עם הקהילה. הוא הואשם באונס קטינה והורשע בביצוע בעילה שלא בהסכמה בנערה בת 15.5, לאחר שהיה עמה בקשר מאז שהייתה בת 12.5 (nrg.co.il). סביר להניח שידיעה מעין זאת, הורידה את קרנה של הקהילה בעיני הציבור, כך שמסתמן צורך בטיפול נאות כמו גם בסינגור.

וויליאמס (Williams, 2013) מצביע על צורך בהפצת ידע בנושא כאסטרטגיה לצמצום הפער בין צרכיהם של אנשים בדס"מיים לבין המענים אותם נותנים עובדים סוציאליים ומטפלים.

על כן, מחקר זה ישאף להביא את סיפורם של אנשים בדס"מיים, כך שיוכל לשמש צוהר אל החוויות אותן עוברים והסוגיות בהן נתקלים. המחקר יעסוק בכלל חוויותיהם של האנשים מתוקף זהותם המינית ולאו דווקא במפגש עם אנשי טיפול, שכן אנחנו מעוניינים ליצור שיקוף של חווית חיים הוליסטית ורבת מימדים, שיקוף אשר יאפשר לאנשי מקצוע מתחומים שונים, להקיש מידיעותיהם הקיימות אל המימדים שעולים בסיפור. מכיוון שאין להפריד את זהותו המינית של אדם מתרבותו וכפי שנראה בסקירה הספרות, ישנם מאפיינים ייחודיים לקהילות בדס"מיות מקומיות, המחקר יעסוק גם במאפיינים של תרבות הבדס"מ המקומית.

סטטיסטיקה - מדידת כמות האנשים שהם בעלי נטייה בדס"מית היא קשה ובעייתית וכפי הנראה מתוך חיפושים שערכנו, לא נעשה מאמץ לבדוק את היקף האוכלוסיה במדינת ישראל. עם זאת, במחקרים שנערכו בחו"ל נראה כי השתתפות בהתנהגויות בדס"מיות מצויה בכל המגזרים והמעמדות והיא נפוצה בקרב אוכולסיות להט"ביות והטרוסקסואליות במידות משתנות, כאשר באוכלוסיות להט"ביות נפוצה יותר (Breslow, Evans & Langley, 1985).
סקרים שנערכו בנושא לאורך השנים הניבו תוצאות משתנות מאוד, בהתאם למתודולוגיה. כך לדוגמא מצא קינזי כי 24% מהגברים ו-12% מהנשים חוו גירוי מסיפורים בעלי תכנים של שליטה וסאדיזם ומזוכיזם (Santtila et al., 2006; Wismeijer & van Assen, 2013); מחקר אחר הראה כי 14% מקרב הגברים ו-11% מקרב הנשים לקחו חלק בצורה כלשהי של סאדיזם ומזוכיזם (Janus & Janus, 1993); מחקר לאומי שנערך באוסטרליה (Richters, De Visser, Rissel, Gurlich & Smith, 2008) בקרב 19,307 בני אדם הראה על 1.8% מהאוכלוסיה (2.2% גברים ו-1.3% נשים) שהשתתפו בפעילות בדס"מית בשנה שטרם השתתפותם במחקר.
לאור הנאמר לעיל, נראה כי גם אם נתייחס אל הממצאים המעריכים אחוזים נמוכים יותר של בעלי נטייה בדס"מית באוכלוסיה, הרי שמדובר ב1%-2% המתפרסים על פני אוכלוסיות מגוונות.

כאן אנו מעוניינים להבדיל בין אנשים שיש להם נטיות בדס"מיות לבין אנשים שהם חלק מקהילת בדס"מ, האחרונים נוטלים חלק באינטראקציות עם אנשים אחרים בעלי נטיות דומות המזהים עצמם עם הנטייה. כך שייתכן שאדם יהיה בעל נטיות בדס"מיות, אך לא יעסוק בבדס"מ, לא יקיים יחסי-גומלין עם אנשים אחרים בעלי נטייה דומה ולא יזהה את
עצמו כבדס"מי.

ישראל ובדס"מ - בשנת 2010 יצא לאור רב-המכר '50 גוונים של אפור' שהוא הספר הראשון בטרילוגיה באנגלית. בספטמבר 2012 יצא הספר בעברית והוא זכה להצלחה כבירה, כך שבשלושת הימים הראשונים להוצאתו הקשיחה נמכרו כל 50 אלף הספרים שהודפסו להוצאה הראשונה (Walla.co.il), בנובמבר של אותה שנה, נמכר כבר ב-120 אלף עותקים (globes.co.il). הספר והסרט שיצא בעקבותיו העלו למודעות את נושא הבדס"מ בתרבות הפופולארית (Sprott & Berkey, 2015) הספר שעוסק בפעילויות בדס"מיות, בהחלט לא היה הפרט התרבותי הראשון בנושא שליטה וכאב בקונטקסט אירוטי שתורגם לעברית או נכתב בעברית (ראה נספח א.2) ובישראל ישנו לפחות אתר אחד פעיל שמוקדש לבדס"מ (thecage.co.il) ופורומים בעברית באתרי פורומים ישראליים ובאתרים ייעודיים באנגלית וקבוצות בפייסבוק, פתוחות וסגורות. כמו כן ישנו בארץ מועדון ייעודי לקהילה הבדס"מית משנת 2002 (mouse.co.il) מסיבות במועדונים שונים, אשר חלקן בעלות אופי להט"בי וכן נערכים אירועים כגון מסיבות ומפגשים בעלי אופי חינוכי וקהילתי.
סיכום המבוא – אם כן, נראה כי למרות שמדידת אוכלוסיית האנשים הבדס"מיים היא קשה מאד, מסתמן כי קיימת בעולם המערבי וכן בישראל, אוכלוסייה משמעותית של אנשים בדס"מיים, אשר סובלים מתיוג ואפליה. העובדה שנושא הבדס"מ זכה בשנים האחרונות לחשיפה רבה בתקשורת הפופולארית מחזקת את הצורך בהבנת הזהות הבדס"מית והכרת חווייתם של אנשים אלו. החיבורים אליהם הייתה לנו גישה, גם אם דנו בנושא הזהות, אינם מציעים מודל של ממש להתפתחות. על כן, מצאנו לנכון להביא בחיבורינו זה סקירה גישושית של חווייתם של אנשים בעלי נטיות בדס"מיות והבנת התהליכים שעוברים בהתפתחות זהותם. זאת באמצעות ראיונות עומק עם 7 אנשים. כמו כן, אנו מבקשים, בעזרת מסגרות תיאורטיות מגוף הידע הלהט"בי, להבין את הדומה והשונה בין אנשים להט"בים לאנשים בדס"מיים בבחינת המודלים שהוצעו ולהציע מודל אלטרנטיבי.
המחקר שואף להביא את חוויותיהם של האנשים הבדס"מיים על מנת להגביר את הבנת הזהות והחוויה של זהות זו ובכך בעצם לאפשר היכרות עם התופעה, שיפור הטיפול עם אנשים אלו והקטנת האפליה כלפיהם.  

סקירת ספרות

בפרק זה נביא מספר תחומי ידע עיקריים הרלוונטיים להבנת הזהות הבדס"מית. ראשית נציג תיאוריות המציעות את המשמעויות השונות וההשפעות שנובעות מתוקף היות האדם מוגדר כסוטה מין, בתת-פרק זה נישען בעיקר על תיאוריות סוציולוגיות העוסקות במיניות וסטייה, דוגמת אלו של גופמן ושל פוקו. לאחר מכן, נביא סקירה היסטורית של הדרך בה נתפס בדס"מ ע"י מקצועות הטיפול, סקירה זאת נעשית על מנת להבין את מה שעשויה להיות הסיבה העיקרית לתיוגה של הנטייה הבדס"מית כסטייה ולמצב את הזהות הבדס"מית כזהות המתפתחת בצל תיוג זה. החלק השלישי יעסוק בהתפתחות הזהות הבדס"מית ובעולם התוכן שלה, ראשית נסקור בחלק זה ארבעה מודלים – (הומוסקסואלי, ביסקסואלי, טרנסקסואלי ובמיוחד הקווירי) ונדון בדומה והשונה בין מודלים אלו לידע הקיים בנושא בתחום הבדס"מ. כמו כן, בחלק זה נביא מספר סוגיות המעסיקות אנשים בדס"מיים מתוקף זהותם. החלק הרביעי של סקירת הספרות יעסוק בקהילת הבדס"מ, זהו למעשה חומר בסיסי לצורך הבנת עולם התוכן של אנשים בדס"מיים ולצורך הבנה של אחד הגורמים המשפיעים ביותר על זהותו של האדם הבדס"מי משהמשיג נטייתו, שכן הקהילה ומאפייניה האוניברסאליים והמקומיים יקבעו במידה רבה את אופן התנהלותו. לבסוף, נביא סקירה קצרה של מספר מאפיינים של החברה הישראלית-יהודית, זאת מכיוון שאין להבין את זהות מינית ללא התוכן התרבותי בו היא מתפתחת וכן על מנת להביא את המדדים שנסקור בהשוואה לנושאים שיעלו בראיונות.

סטיה מינית – הגדרה והשלכות

פרסונס (Parsons, 1951) מגדיר סטייה במובן הסוציולוגי כהתנערות מן הנורמות המקובלות או הסטנדרטיות בתרבות השלטת, כלומר הפרה של הנורמה החברתית. מרטון (Merton, 1971) פיתח הגדרה זו לחוסר התאמה של התנהגות הפרט לתפקידו החברתי. כהן (Cohen, 1966) מוסיף כי אי-התאמות או הפרות אלו מעוררים מורת רוח, כעס או זעם חברתי. דורקהיים (Durkheim, 1893) מציג כי לסטייה תפקיד כמרכיב המבהיר גבולות ואישור נורמות וכי היא מונעת מצב של קיפאון בחברה, כלמר הגדרתם של הסוטים מאפשרת את חיזוק הנורמות ומשמשת בסיס להרהור וערעור על הנורמות וכך להתפתחות.
פוקו (1976) מציג את המין ואת המיניות כדרך לשלוט בחברה, דבר זה נעשה באמצעות שיח סביב המיניות אותו מכתיבים בעלי-הכח, פוקו מדגים כיצד הדבר קורה באמצעות תיאור של תהליך שינוי השיח סביב מיניות בין המאה ה-18 למאה ה-20, כך שבמאה ה-18 נרדפה הנאה ממיניות על ידי הכנסיה, במאה ה-19 עבר השיח משיח של אמונה לשיח של רפואה וכך, בעקבות ניתוח של מיניות במונחים של מוסרי/לא מוסרי הפך השיח לניתוח של בריא/פתולוגי. השיח מגדיר את הנורמאלי ואת הסוטה והחברה מגיבה לסטיות באופן שלילי בהתאם לתיוג הספציפי. רובין (Rubin, 1985) מגדירה גם היא את המין והמיניות כדרכים של החברה לשלוט בחבריה, והיא אף מגדירה את ההבדלה בין סקס 'טוב' לסקס 'רע': סקס טוב הוא - הטרוסקסואלי, במסגרת נישואין, מונוגאמי, לצרכי רביה, לא מסחרי, בזוגות, במסגרת יחסים בתוך אותו הדור, בפרטיות, ללא פורנוגרפיה ובאמצעות הגוף בלבד. סקס 'רע' הוא הומוסקסואלי, לא במסגרת נישואין, מתירני, לא לצרכי רביה, מסחרי, לבד או בקבוצות, אקראי, בין דורות, בציבור, כולל פורנוגרפיה, בשימוש עם אובייקטים, סאדומזוכיסטי.
אנו לומדים את הערכים והמוסכמות בחברה שלנו על ידי הפנמה של התגובות החברתיות של הסביבה שלנו . תגובות אלו, כאשר הן נוגעות לסטייה - מגדירות סטייה, מגיבות אליה ומפקחות עליה - נקראות מנגנוני פיקוח חברתי (Horwitz, 1990 Innes, 2003;).
גופמן (Goffman, 1963) מתאר תוויות שליליות (סטיגמות), סטיגמה היא מאפיין שלילי המקביל בין בעל המאפיין לבין אחרים, זוהי הדרך בה אנשים בחברה מתייחסים לקבוצה חברתית על פי סטריאוטיפיים ודעות קדומות. כאשר אדם מתוייג בסטיגמה הוא נחשב נחות ולא יכול להשתלב בחברה ומוטלות עליו סנקציוית בתחומים החברתיים, חוקיים, תעסוקתיים ועוד.
ניתן לבחון זהויות מיניות מנקודת מבט המביאה בחשבון את הסיבות והנסיבות בגינן הופכת זהות מינית לאסורה. כלומר, יש להבין את המיניות לא רק דרך ההתנסות, אלא גם את ההתנסחות - האופן שבו מתנסחת התשוקה בהתאם לאקלים הפוליטי תרבותי שבו היא ממוקמת (Simon, 1994).
הקביעה אודות מיניות הנחשבת סוטה או לא, תלויה ברוח התקופה, באווירה הפוליטית, הכלכלית והמוסרית - הסנקציות כלפי בעלי המיניות הסוטה יהיו החריפות ביותר (Aries, 1985; פוקו, 1967).

נראה אם כך כי סטייה מינית איננה רק או בהכרח זאת המוגדרת באופן רשמי, כלומר באבחנות או בחוק, אלא כל נטייה או התנהגות מינית אשר חסרה את אחד הפרמטרים שהם תלויי תרבות ונקבעו על ידי בעלי הכוח. התנהגויות ונטיות אלו יתוייגו באופן שלילי ע"י סטיגמות ואלו ימנעו את כניסתם של 'סוטי המין' אל החברה והיא תנקוט כלפיהם את הסנקציות החריפות ביותר. דבר זה ישפיע על הדרך בה כלל האנשים מבטאים את המיניות שלהם בתרבות מסויימת.

פיתוח של תיאוריות כמו אלו, העוסקות במושג סטייה מנקודת מבט הבנייתית ביקורתית, מציע את המושג 'הטרונורמטיביות' - "המוסדות, מבני ההבנה והאוריינטציות הפרקטיות שגורמות להטרוסקסואליות, להיראות לא-רק כקוהרנטית - כלומר כמאורגנת בתור מיניות - אלא גם כמועדפת (Berlant & Warner, 1998) היינו - ההטרונורמטיביות הוא הלך הרוח המנחה בהגדרת ההיררכיות המיניות בחברה. הלך רוח זה מתבסס על ההנחה לפיה מיניות הטרוסקסואלית היא הגיונית יותר ומאורגנת יותר, כלומר, מיניות שהתפתחה על פי המודל הרצוי למיניות, מיניות שהיא בריאה מבחינה נפשית.

הנחה זאת, שלאור בחינה היסטורית ורב-תרבותית של המיניות ושל ההתנהגות המינית האנושית, היא מופרכת מובילה להבנה שגויה של כל מה שאינו הטרונורמטיבי ומציבה אותו כנחות בהיררכיה המינית. הלך הרוח ההטרונורמטיבי, מייצר ומיוצר על ידי מוסדות שונים (לדוגמא החוק, הרפואה, הדת והמדיה) ומוביל לפעולות שונות (כמו אי יכולת עמידה בסטנדרטים פורמליים למיסוד משק בית, הגדרה כפשע, כליאה, הגדרה כמחלת נפש, אישפוז, הגדרה כחטא וענישה ולעג) נגד אותם סוגי מיניות והתנהגויות שאינן הטרונורמטיביות.

כיצד הפך הבדס"מ לסטייה מינית

הספרות האקדמית בנושא יחסם של מקצועות הטיפול מתארת תהליך של מדיקליזציה ודה-מדיקליזציה של בדס"מ ושל סאדיזם ומזוכיזם בפרט - בסוף המאה ה-19 החלו להתעניין במין מנקודת מבט מדעית-רפואית. הראשון לתבוע את המונחים סאדיזם ומזוכיזם היה קראפט-אבינג בספרו 'פסיכופתיה סקסואליס' (Psychopatia Sexualis), אבינג שחקר בעבודתו אסירים ופגועי נפש וכן הסקסולוגים שבאו אחריו, החזיקו בדיעה שכל יחסי מין שאינם ואגינאליים והטרוסקסואלים הם פתולוגיים ומזיקים ערכית. אחריהם פרויד ראה בנטיות סאדיסטיות ומזוכיסטיות מבין הסטיות שהן מנת חלקם של כולם וכך אומנם הקל עם הנטיות בתפיסתו, אך התפיסה לפיה נטיות סאדיסטיות ומזוכיסטיות הן פתולוגיות בפני עצמן המשיכה להנחות את האקדמיה ואת אנשי הטיפול. לאורך השנים התפתחו תיאוריות המשערות כי אנשים אלו סובלים מבעיות התקשרות וכי יש להם מאפיינים פתולוגיים בתחום האישיות. טענות אלו עלו גם באסכולות הפסיכודינאמיות וגם באלו ההתנהגותיות-קוגנטיביות. בשנות ה-50, עם התפתחות מקצועות הטיפול והפסיכאטריה בפרט, היה צורך בסטנדרט שיעזור לבעלי המקצוע לקטלג את הפרעות הנפש השונות, וכך בספר האבחנות של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי וזה של אירגון הבריאות העולמי, הוגדרו סאדיזם ומזוכיזם כהפרעות נפשיות. (Benestad, 2015; Williams, 2013)
למרות הנחות וקביעות אלו של תיאורטיקנים ופרקטיקנים מתחום הנפש, הוכח שוב ושוב כי אנשים בעלי נטייה בדס"מית אינם בעלי מאפיינים פתולוגים בשיעורים גבוהים יותר משאר האוכלוסייה ואינם סובלים יותר מהערכה עצמית נמוכה או מדחק, (Wismeijer & Van Assen, 2013; Herbert & Weaver, 2014; Richters et al., 2008; Connolly, 2006; Sandnabba, Santtila, & Nordling, 1999; Jozifkova, 2013)
מחקרים דוגמת אלו, כמו גם תיאוריות שערערו על הנחות היסוד של החברה בנוגע למין ומיניות וכן פעולות של אירגוני סנגור להט"ביים ובדס"מיים כגון 'הקואליצייה הלאומית לחופש מיני',(NCSF) ו- Revisef65 הובילו תהליך של דה-מדיקליזציה שהחל בשנות התשעים בסקנדינביה והוא ממשיך עד היום, כאשר בשנת 2013 הוצאו מזוכיזם וסאדיזם, אשר נעשים בהסכמה ואינם גורמים דחק או פגיעה במהלך החיים, מרשימת ההפרעות-המיניות (פאראפיליות) בספר האיבחון של איגוד הפסיכאטריה האמריקאי (DSM-V). כמו כן, ב-ICD-11 של ארגון הבריאות העולמי, העתיד להתפרסם, BDSM אינו מוזכר וההגדרה לסאדיזם-מיני אינה כוללת סאדיזם ומזוכיסם הנעשים בהסכמה. (APA, 2013; Benestad; 2015; revise65.org; ncsfreedom.org)
וויליאמס (Williams, 2013) מתאר שינוי תפיסתי של הבדס"מ כפתולוגי לתפיסה של הבדס"מ כפעילות פנאי בריאה, כאשר היא משרתת מטרות של ביטוי עצמי, חוויות רוחניות, חוויות רגשיות, קשרים משמעותיים, קהילתיות ומרכיבים תרפוייטים.
נראה כי הכרתה הרשמית של הקהילה הטיפולית בנטיות בדס"מיות כמרכיב נורמטיבי בנפש האדם, מתהווה בעוד שורות אלו נכתבות ועל כן סביר להניח כי רבים מבעלי המקצועות הטיפוליים, אשר מכתיבים במידה רבה את הסוטה והנומטיבי, תופסים בדס"מ כסטייה. ומכאן, שמעגלי שליטה נוספים בחברה, הנשענים על קביעות של גופי ידע מתחום הנפש, גם הם תופסים את הנטייה כסטיית-מין (הפרעה-נפשית) ועל כן, מתפתחת לרוב הזהות הבדס"מית על רקע תיוגים אלו מצד החברה.

זהות מינית בדס"מית

הרבה מן התיאוריה בנוגע לבדס"מ וזהות בדס"מית נשענת על תיאוריה להט"בית. זאת לאור העובדה שהתיאוריות והמחקר שאתגרו את השיח אודות מיניות, פותחו ונערכו על ידי חוקרים והוגים מהתחום הלהט"בי, התפתחות זאת היא השפעה מ- והשפעה על- צמיחת הקהילות הבדס"מיות-להט"ביות בשנות השבעים והשמונים. ואמנם, נראה כי מתבקשת הפרדה בין שתי הקהילות, מתוך כוונה להבין את המאפיינים והתהליכים היחודיים של כל אחת מהקהילות הללו (Nordling et. Al, 2006; Bauer, 2016;Rubin, 1991).
בהתאם לזאת, נרצה לסקור להלן ארבעה מודלים מהתחום הלהטב"קי (הומוסקסואלי, ביסקסואלי, טרנסקסואלי, קווירי) ואת מעט הידע הקיים בנושא דהות בדס"מית.

זהות מינית

הזהות מעצבת את הצורה בה אנשים קולטים את העולם והחוויה שלהם בתוכו, כולל את הדרך בה יחסי-הגומלין עם אחרים נתפסים. הזהות איננה דבר אותו אנשים "מוצאים" או שיש לו מבנה סופי ומוגמר ואין לה פאן אחד. אלא שהזהות היא תהליך דרכו האדם מנסה להבין את חייו, במובן האישי, הפילוסופי והפוליטי Anzaldua, 2007; Sarup, 1996).
אנשים מתקיימים במצב של בניה, פירוק ובניה מחדש של הזהות שלהם. בתהליכי התפתחות הזהות אנחנו מקבלים את האפשרות להפוך כל דבר שניתן לדון עליו לאפשרי. כל מציאות של העצמי שבה נדון, מעניקה דרך להרהור רפלקטיבי ובאופן אולטימטיבי דרך להתנסות משחקית ובלתי-מחייבת במציאות נוספת (Gergen & Gergen, 1991). המיניות היא בעלת מרכזיות גדולה בחיינו. זהות מינית מוגדרת כמרכיב בזהות הפרט שמשקפת התפיסה המינית שלו את עצמו. האינטגרציה של מרכיב זה עם מרכיבי זהות אחרים הקשורים בו (כגון מוסר, דת, אתניות, תעסוקה) לכדי זהות גדולה יותר היא הכרחית עבור התהליך הרב מימדי של פיתוח ובניית הזהות (Schwartz et. al 2011; Who.int).
התעצבות הזהות המינית, גם היא איננה בהכרח תהליך לינארי. יש להביא בחשבון גם את הנזילות של הזהות. לדוגמא, נטיות מיניות, התנהגות מינית וזהות מינית יכולים להיות קשורים יותר למאפיינים של בני הזוג, מאשר למגדר של הפרט (Diamond, 2003 in Meeker, 2013; Impett & Peplau, 2003 in Meeker, 2013) .
אנשים צעירים רבים חווים את המיניות שלהם כנזילה. סוגי מיניות שונים ופרקטיקות יכולים להיחקר ולהתקבל, להידחות, להיחוות שוב בשלב מאוחר יותר בחיים או לא לעלות את המודע כלל. (Meeker, 2013).

כלמר הזהות שלנו היא יישות מתפתחת, רבת מימדים ובלתי לינארית. היא מאפשרת לנו להבין את חיינו דרך חוויה. היא ניתנת לשינוי וחוויות שונות שלה מאפשרות לנו בחינה של עצמינו והרהור במציאות אפשרית נוספת (שינויים נוספים בזהות). הזהות המינית כמו הזהות הכללית, גם היא נזילה ורבת מימדים והיא משקפת את הדרך בה הפרט תופס את המיניות שלו שהיא מרכיב מרכזי בחייו - האינטגרציה של הזהות המינית עם שאר מרכיבי הזהות היא הכרחית לפיתוח ובניית הזהות.

מודלים להטב"קיים להתפתחות זהות בהשוואה לחוויית החיים הבדס"מית
מיקר (Meeker, 2013) מביאה סקירה של מספר מודלים ומסקנות לגבי התפתחות הזהות המינית של אנשים בדס"מיים. ראשית היא מציגה שלושה מודלים מתחום הידע הלהט"בי.
(1.) מודל ההתפתחות ההומוסקסואלית של קאס ( Cass, 1979 in Meeker, 2013). קאס מתארת כיצד פרטים עוברים שלבים - בלבול זהות, השוואת זהות, סובלנות כלפי הזהות, קבלת הזהות, גאווה בזהות, סינטזת הזהות.
(2.) מודל של בי-סקסואליות מציע שלבים של בלבול התחלתי, מציאת והחלת ההגדרה, הסתגלות לזהות ובלתי וודאות מתמשכת (Weinberg, Williams, and Pryor, 1994 in Meeker, 2013).
(3.) קליפורד ואורפורד מציעים מודל התפתחות זהות טרנס* על פי מודל זה, ישנם השלבים של פיתוח המודעות להיות הפרט שונה, התחלה של התהליך והתאקלמות לחיים חדשים.
המודלים הללו מציעים שלבים להתפתחות הזהות, אמנם זהות מינית היא כאמור, יישות רבת מימדים, בלתי לינארית ונזילה. (Clifford & Orford, 2007 in Meekr, 2013).
נראה מהמודלים אותם סקרה מיקר, כי עבור אנשים בעלי זהויות מיניות שאינן הטרונורמטיביות קיים צורך בהכרת המושגים. גם אם מדובר במיניות נזילה, הרי שיש להבנה שאדם הוא בעל מיניות כזאת, חשיבות גדולה בתחושת הביטחון שהיא מעניקה.
המודלים הללו גם מצביעים על אלמנטים תלויי חברה שיקבעו את רמת הקבלה של האדם את זהותו ומידת החשיפה שלו. דרי (Dery, 2012) הראתה כי אנשים בדס"מים עשויים להיות מושפעים לאורך התפתחות זהות שלהם מתפיסת החברה, כך יכולים לדוגמא, לתפוס את הבדס"מ בתחילה כסטייה או שיגעון ולאחר מכן לקבלו כחלק מהזהות ולתפוס אותו כדבר נורמטיבי.
הבחירה באורח חיים מיני שהוא הטרוסקסואלי או הומוסקסואלי עלולה להיות מנת חלקם של אנשים ביסקסואלים רבים ועבור טרנס* מדובר לעיתים קרובות בתהליך חד צדדי הכולל אימוץ זהות חדשה לגמרי.
אמנם, עבור אנשים בדס"מיים, אין הכרח בתהליך של יציאה מהארון כלפי כלל החברה, שכן אין מדובר בדרך כלל באורח חיים שיש לו סממנים חיצוניים (Stiles & Clark, 2011).
מודל רביעי וחשוב להתייחסות נפרדת הוא מודל הזהות הקווירית, מודל זה מתבסס בין השאר על מחקרים ותיאוריות המראים כי הגיוון במיניות האנושית הוא עצום לאורך ההיסטוריה, במקומות שונים ובתרבויות שונות ובוחן את הדרך בה הנורמות סביב מיניות נבנות ובאות לידי ביטוי. המודל מתייחס אל השונות המינית כחיובית ושואף להביא לידי ביטוי מגוון של סוגי מיניות שאינם בהכרח עונים לקטגוריות אליהן הורגלנו. כך בושא מגדר לדוגמא, המודל הקווירי מקבל אליו את מגוון הזהויות המגדריות – גבריים נשיים וגבריים, נשים גבריות ונשיות, אנשים שאינם מזדהים בהכרח כ'גבר' או כ'אישה' בלבד ומתבטאים בצורות שמתאימות לשני המגדרים, כלמר התייחסות בלתי בינארית ובלתי דיכוטומית למגדר. המודל הקווירי מתייחס גם אל הנזילות של המיניות, כך שיתכן שוני במשיכה למגדרים ובהעדפת תפקידים, על פני זמן ובהתאם לסטיאוציות והתפתחויות חיים (יונאי, 2001).


שלושת האלמנטים המודגשים בקו, מעלים שלוש סוגיות עיקריות בהתפתחות הזהות הבדס"מית – ראשית, השאיפה להביא לידי ביטוי מגוון של סוגי מיניות, יכולה לעמוד בסתירה לשאיפה של מספר גדול של אנשים בדס"מיים שלא מעוניינים לחשוף את נטייתם. שנית, המקום המיוחד שנותן המודל למגדר, מאפשר מצד אחד משחק עם חוקי המגדר ויחסי הכוחות ובכך מאפשר לספק פורקן מהם, לענג בעזרתם ולהביע עליהם ביקורת. מאידך עולות שלוש שאלות, השאלה הראשונה היא המידה של הבינאריות של תפקידים בתוך עולם הבדס"מ במובן של שולט/נשלט, עד כמה ניתן לכופף הגדרות אלו ולהיות לדוגמא, גם-וגם ועד כמה ניתן להציג זאת בתוך ומחוץ לקהילה? השאלה השנייה מתייחסת לחוקי המגדר הקיימים בקשר לנטייה הספציפית, לדוגמא כיצד אישה שולטת או גבר נשלט מתייחסים לעצמם וכיצד הסביבה רואה אותם? השאלה השלישית, נוגעת בדרך שבה משתקפים יחסי הכוחות בין גברים לנשים בפעילות הבדס"מית ותוהה לגבי השתקפות זאת מידת המוסריות שלה והנזק הכרוך בה. כך לדוגמא יכולים להחוות קונפליקטים פנימיים אצל נשלטות על המידה מימוש הפנטזיות שלהן עומד בקנה אחד עם אמונתן לגבי יחסי הכוחות ולצורה בה עשוי מימוש זה לפגוע במימוש זהות פמיניסטית, או לדרדר את מעמדן כנשים. הסוגיה השלישית אותה מציג המודל הוא נזילות של המיניות, מאפיין זה מתיישב עם העובדה שאנשים בדס"מיים מסוימים עוברים בין תפקידים שונים לאורך זמן ועל בסיס סיטואציות ופרטנרים מסויימים.

אם כן, המודל הקווירי אשר תואם בהגדרתו מגוון רחב יותר של חוויות לאלו הבדס"מיות, עודנו מציג שאלה מורכבת עבור אנשים בדס"מיים והיא קשורה ברצון וביכולת להראות את המיניות. על פי מודל זה, למגדר ולנטייה הספציפית של כל אדם ומאפייניו הביולוגיים והסביבתיים, תהיה השפעה על ההתפתחות של הזהות מבחינת הקבלה שלה וכן מבחינת המידה והדרך בה יוכל לבטא אותה. כמו כן, התיאוריה מציגה שאלה בפני תת-התרבות הבדס"מית, מכיוון שהיא בודקת את הגדרות תפקידי המגדר והשליטה בתוך הקהילה וההשפעה ההדדית של תפקידים אלו ביחס לחברה הכללית.

סוגיות בזהות בדס"מית

נראה כי אחד הנושאים המרכזיים שעלו בספרות הנוגעת זהות בדס"מית (Meeker, 2011; Dery, 2012; Rivoli, 2015; Stiles & Clark, 2011) הוא הצורך בהמשגה ובלמידה, כמו גם הצורך בהכרה וחבירה עם אנשים דומים. הנורמות החברתיות ישפיעו על טיב קבלת הזהות העצמית של האנשים הבדס"מיים . כמו כן, נראה מהספרות כי למושג הלמידה יש מקום מרכזי בהתפתחות הבדס"מית. אין מדובר כאן, רק על למידה במובן של המשגת הזהות המצריכה חקירה אישית, אלא גם למידה של כלל המושגים, הכלים והטכניקות שיכולים לשמש אדם בדס"מי. למידה זאת נעשית באמצעות האינטרנט ובאמצעות חומרים כתובים, כמו גם באמצעות מפגשים עם אנשים, בקבוצות מאורגנות או באופן פרטי (שם).
אנשים העוסקים בבדס"מ עושים זאת במגוון דרכים וקונסטלציות, אין הכרח שאדם ישמור על תפקיד קבוע לאורך חייו או לאורך פעילות ספציפית. אין הכרח כי נטייה בדס"מית אחת תעיד על השניה, כך אדם יכול להיות בעמדת שולט ולהינות מכאב מזוכיסטי שמוענק לו על ידי הצד הנשלט. אנשים יכולים לקחת חלק במגוון גדול מאוד של פעילויות תוך שימוש בחומרים מגוונים (למשל PVC, עור ועור סינטטי, לאטקס ומגוון אריגים אחרים, חבלים מחומרים טבעיים וסינטטיים, עץ ומתכות לריהוט ולכלים( וכן טכניקות מגוונות , למשל ריסון הגוף והחושים, הצלפות, סטירות והחלת כאב אחרת, משחקים באש / מים / חשמל, משחקי פחד ועוד (Meeker, 2013; Williams, 2013; Breslow, Evans & Langley, 1985)
נמצא כי ישנם כמה נושאים מרכזיים המלווים את החוויה של נטייה הבדס"מית. ראשית, ישנה כאמור התנגשות עם הנורמה. דבר זה, מעבר לסטיגמה הנחווית פאסיבית, מביא לחקירה וגם להשוואה ולשקילה מחדש של המושג 'נורמה' (Dery, 2012).
בנוסף, הדבר יביא לעיתים קרובות לשמירה על סוד. במובן זה, יכולה השמירה על סוד להוות חוויה חיובית או שלילית - הצורך בהסתרה של מה שנחשב לא מוסרי או מקובל, יכול ליצור לחץ ודחק ולמנוע מפרטים בדס"מיים מימוש של המיניות שלהם או להגביל במימוש מטרות אחרות בחיים כמו זוגיות ומשפחה. מאידך, יכולה להיות חוויה חיובית, כאשר ההסתרה נועדה לייחד את הפרטים כחלק מתת-תרבות סודית או מחתרתית (Stiles & Clark, 2011).
כמו כן יכולים לעלות בקרב האנשים הבדס"מיים קונפליטים הקשורים במוסר. כך לדוגמא אישה פמיניסטית שאוהבת לקחת תפקיד של נשלטת באקטים מיניים, יכולה להיקלע לקונפליקט. זאת מכיוון שישנם זרמים בפמיניזם שיטענו שבדס"מ הוא תסמין למיזוגניה או דרך לכפיף את המיניות הנשית לפנטזיות גבריות (Rivoli, 2015). אין ביכולתינו לסקור את הבדס"מ מנקודת מבט פמיניסטית בחיבור זה, אמנם נזכיר כי קונפליקט זה בדרך כלל מיושב בקלות, כאשר תופסים את המיניות הנשית והיכולת להינות ממין והיכולת לבחירה ולהגדרה עצמית כמרכזיים לשחרורה של האישה (שם). קונפליקט אחר, יכול להיות קשור בכלל הזהות, שכן אין התאמה בהכרח בין אופיו של אדם כשולט או נשלט בחייו המקצועיים או הפרטיים לבין הפנטזיות המיניות שלו (Hebert & Weaver, 2015).
נושא נוסף שנראה מרכזי הוא הנושא של סכנה. העשיה הבדס"מית קשורה פעמים רבות אימננטית בפעילות שהיא מסוכנת במידת מה (שם). עובדה זאת בשילוב עם העובדה שישנה סטיגמה על הנטייה, מביאה למספר אספקטים של סכנה בהם נתקלים אנשים בדס"מיים - א. הסיכון שבפעילות עצמה. ב. הסיכון שבחשיפת הנטייה וסנקציות הנובעות מהסטיגמה. ג. הסיכון באינטראקציות עם אנשים מתעללים, דבר שהוא בעיקר מנת חלקם של נשים נשלטות אך לא בהכרח . במקרה כזה ישנו סיכון כי האנשים שעברו התעללות לא יקבלו מענה נכון מהרשויות ומהחברה (Rivoli, 2015; Hebert & Weaver, 2015; Pitagora, 2016; חביב, 2013)
המניעים אותם אנשים מנו לעיסוק ולאהבתם לבדס"מ כללו מגוון של רגשות ומטרות - אסקפיזם מחיי היום-יום; עונג, כולל משחקיות וכיף; עילוי רוחני; ותפקוד תרפויטי. (Williams, 2013). האחרון נמדד בניגוד לתפיסה הקלאסית שתופסת את הבדס"מ כשיחזור מזיק של טראומות, או ביטוי של מאפייני אישיות לקויים. למעשה, הבדס"מ משמש, לפחות עבור חלק מהאנשים שעוסקים בו לתיעול מועיל לכדי הנאה, של חוויות עבר שליליות, לדוגמא פגיעות מיניות הניתנות לשחזור במרחב בטוח (Van der Velt, 2014). חשוב אמנם לציין כי עד כה לא נמצאה קורלציה בין נטיות בדס"מיות להתעללות כלשהי בילדות (pandys.org ; gloria-brame.com; Powers, 2007). כמו כן בדס"מ גם נמצא מועיל לאנשים השרויים במצבים של כאב פיזי או נפשי כפוי, כמו במקרה של בוב פלאנאגאן, מחזאי, כותב והומוריסט אמריקאי שהיה חולה בסיסטיק פיברוזיס ומתאר את המחלה כאחד הגורמים האפשריים של הנטייה וכדרך להתמודד עמה, וכמו במקרה של קת'רין אופי, צלמת מפורסמת המזדהה כלסבית והיא בעלת חזות חיצונית חריגה שגרמה לתיוג ויחס שלילי בחייה והיא משתמשת בו כאלמנט באומנותה (Mondin, 2016; Sick: The Life & Death of Bob Flanagan, Supermasochist, 1997).
יש רצון להיות יכול להתמודד עם הגבולות הפיזיים של הפרט בתוך התרבות הבדס"מית. למרות שבדרך כלל אין השוואה בין היכולות של האנשים במובן של נסיון להחליט מי מסוגל ליותר כאב לדוגמא (Califia, 2000; Zussman & Pierce, 2008).
עבור אנשים מסוימים נמצא כי פעילות בדס"מית משמשת מעין התרסה כלפי הנורמות בחברה, בעיקר בהקשרים מגדריים ומיניים, אך גם כתיגר על מעמדות כלכליים ואתניים (Bauer, 2016; Cahana, 2012, Sheela, 2005). בנוסף, הבדס"מ נמצא כדרך לשיפור קשרים רומנטיים, כמו גם כדרך לביטוי עצמי וצמיחה אישית, עינוג והנאה מאחרים, בסיס לקשרים חברתיים, דרך לשיפור הביטחון העצמי ודרך להשתחרר (Hebert & Weaver, 2015)

בנוסף לאתגרים המשותפים לנשלטים ושולטים הכוללים התמודדות עם סטיגמה, בעיות במערכות יחסים והרצון לקבלה, עלו נושאים שהם ספציפיים לשולטים כמו הצורך ללמוד, אחריות גדולה והתקלות בנשלטים רכושניים או מניפולטיביים ועלו נושאים שהם ספציפיים לנשלטים כמו פגיעות, התמודדות עם שולטים מתעללים וקושי בביצוע הוראות וקבלת
החלטות (שם)

נראה אם כן, כי הזהות הבדס"מית היא מגוונת ורב מימדית והיא מיניות נזילה, בכך דומה למודל הקווירי, אמנם התיאוריה הקווירית יכול להציב שאלות ערכיות ושאלות של ביטוי זהות בקרב אנשים בדס"מיים. כמו אצל הומוסקסאולים, ביסקסואלים וטרנס*, גם אצל אנשים בדס"מיים יש הצורך בהמשגה כאבן דרך בתהליך קבלת הזהות. כמו כן, קיים הצורך בקבלת הנטייה מצד החברה והחבירה אל אנשים בעלי נטיות דומות, על מנת להקל בקבלת הזהות. מאידך, מצד העוסקים בבדס"מ אין הכרח ב'יציאה מהארון' או בהכרה של החברה הקרובה שלהם בנטיות שלהם, מכיוון שלרוב אין העיסוק בבדס"מ משקף אורח חיים כזה או אחר. חשיפת הנטייה אל אנשים אחרים, יכולה להוביל לתשלום מחירים גבוהים ולכן אנשים בדס"מיים רבים אינם חשים בצורך להיחשף. מלבד החשיפה, הייחודית לאנשים בדס"מיים, ישנן חוויות יחודיות נוספות, המייחדות זהות מינית זאת - בעיקר נוכחותה של סכנה וצורך בלמידה רבה. המניעים והרווחים המופקים מהשתתפות בפעילות בדס"מית הם רבים ומגוונים ואינם נוגעים רק במין ובמיניות.

קהילות בדס"מ - אוניברסאליות ומקומיות

כפי שהצגנו בפרק הראשן לסקירת הספרות, אנשים בעלי נטיות בדס"מיות סובלים מסטיגמה. כאשר מוחלת על אנשים סטיגמה, הם נוטים לאמץ אורח סודי בנוגע לתכונה שגרמה לסטיגמה והם יבטאו את אותה תכונה בקרב אנשים בעלי תכונות דומות (Goffman, 1959). התקבצות זאת וביטוי של התכונה ייצרו קהילה -קבוצת אנשים המונה את ארבעת האלמנטים הבאים - 1. חברות 2. השפעה 3. אינטגרציה והגשמה של צרכים 4. קשר רגשי משותף (McMillan and Chavis in Rivoli, 2015)
קהילות בדס"מ עונות להגדרות אלו -
(1.) החברות דורשת מהחברים את העניין וכן ידע לגבי מה הוא בדס"מ (Rivoli, 2015)
(2.) קיימת השפעה ביכולתה של הקהילה לארגן אירועים כגון קבוצות לימוד, מעגלי שיחה וסדנאות וההשפעה האינדוודואלית גדלה ככל שהאדם יותר מנוסה, בעל ידע וותיק בקהילה. ( Rivoli, 2015; Sloan, 2015; Meeker, 2013)
(3.) האינטגרציה וההגשמה של הצרכים היא מרכזית בקהילה הבדס"מית, אז הקהילה מתקיימת כמרחב לביטוי של תשוקות מיניות (Rivoli, 2015). כמו כן, יש בכוחן של קהילות בודדות וכן של קהילות המתאגדות הכח לענות על הצורך בהפחתת היחס השלילי אליהן (Weiss, 2008; Revise65.org)
(4.)הקשר הרגשי המשותף מעוצב באמצעות יחסי-גומלין, מעורבות מינית וחושית וכן העניין הקולקטיבי בהסרת סטריאוטיפים מזיקים אודות הקהילה (Rivoli, 2015; Williams, 2013).
בקהילות בדס"מיות ברחבי העולם ישנו לקסיקון אוניברסאלי, הכולל מגוון של תפקידים, אוריינטציות, פעילויות וחוקים. כמו כן, קיימים קודים אוניברסאליים שנועדו להסדיר את הפעילות הבדס"מית
(Rivoli, 2015;Williams, Thomas, Prior & Christensen, 2014; Jozifkova, 2013; חביב, 2013)
שני הקודים המקובלים הם SSC – Safe, Sane, Consensual- שפוי בטוח ובהסכמה. ו-RACK – Risk Aware Consensual Kink - קינק בהסכמה ותוך מודעות לסיכונים. כמו כן, ישנם קודים אוניברסאליים לפחות בנוגע לארבעה מושגים נוספים – 'שיח גבולות', או 'דיון' (Negotiating), 'מילת ביטחון' (Safeword), 'אפטרקייר' (Aftercare) ו-DM – Dungeon Master.
שיח-גבולות / דיון הוא תהליך שקודם לאינטראקציה הבדס"מית ומטרתו להציב את הכללים והגבולות של כל אחד מהמשתתפים. בתהליך זה כל צד מציג את הפעילויות בהן הוא מוכן או לא מוכן לקחת חלק, וכן את מגבלותיו הרפאויות. לעיתים קרובות יוצגו גם הרצונות של כל צד. כמו כן בשלב זה יקבעו מילות הביטחון ומשמעויותיהן (שם)
מילת ביטחון היא מילה, או מילים אשר נקבעו מראש ונועדו להכריז על סירוב מפורש לפעילות מסויימת או להפסקת פעילות מסויימת לאלתר או להפסקת כלל הפעילות לאלתר (שם)
DM הוא אדם המוסמך מטעם מי שאירגנו אירוע בדס"מי קולקטיבי, לפקח על הפעילויות באירוע, לוודא כי הסכמה אינה מופרית וכי בטחונם של המשתתפים אינו עומד בסכנה. בסמכותו של ה-DM לעצור פעילות ולהפסיק את השתתפותם של אנשים באירוע (שם).
אפטרקייר הוא חלק בלתי נפרד מאינטראקציה בדס"מית שנערך לאחר הסצינה והוא כולל הערכה של מצבו הפיזי והנפשי של הנשלט, טיפול אם יש צורך, שיחה אודות האינטראקציה שנחוותה, ולעיתים קרובות ביטויי חיבה. האפטרקייר משמש כמעבר בין האינטראקציה הבדס"מית אל 'החיים האמיתיים' (שם)
מהמוצג לעיל מובן כי הקהילה הבדס"מית כתרבות אוניברסלית מעלה על נס את הערכים של הסכמה וביטחון וכן מקיימת תרבות בעלת סמלים משותפים. אמנם, קהילות בדס"מיות במקומות שונים הן מגוונות במאפיינים שלהם (Sheela, 2008). כך לדוגמא, המאפיינים לקהילה של מקמיליאן ושאוויס באים לידי ביטוי במידות שונות ובאופן שונה בקהילות בדס"מיות שונות (Rivoli, 2015). בנוסף, יכולות להתקיים בטווח גיאוגרפי מצומצם יחסית, קהילות בדס"מיות שונות, כאשר אחד הגורמים המרכזיים לקיומן יהיה נטייה מינית או מגדרית בהתייחסות לקשת הלהטבקא"ית (Weiss, 2008; Bauer, 2016; Nordling, Sanabba, Santtila & Alison, 2006)
מאפיינים כמו אידאולוגיה פוליטית או יכולת כלכלית יקבעו את מידת השתלבותו של הפרט בקהילה בהתאם למאפיינים התרבותיים של אותו המקום (Rivoli, 2015). כך נראה כי בהולנד לדוגמא, יש יותר תמיכה מהסביבה בנראות של הקהילה וכי הסביבה העירונית הצפופה יחסית מאפשרת מגוון הזדמנויות, אך יש לעיתים קרובות יותר צורך בכסף על מנת להשתלב בקהילה. בפנסליווניה שבארה"ב מאידך, אמנם אין צורך כל כך באמצעים כלכליים, אך המגוון האידאולוגי מצומצם יותר (שם). בסינגפור נראה כי מעמדו של גבר-סיני-ממעמד הביניים יכול להטיב עם גבר בחיי היום-יום, אך להיות לו לרועץ בקהילת הבדס"מ (Sheela, 2005).
דרי (Dery, 2012) מצאה, במחקרה בקנדה, כי קיימות שתי אסכולות בתפיסתם של האנשים הבדס"מיים את הבדס"מ:
האסכולה הישנה היא בינארית מבחינת הצורה שבה התפקידים נתפסים, אדם הוא שולט או נשלט. מערכות היחסים הבדס"מיות נתפסות כאקסקלוסיביות יותר, מתמשכות ומחייבות יותר. באירועים העונים לקטגוריה של אסכולה ישנה, יהיו חוקים שייגעו לדרך שבה על נשלטים ושולטים להתנהג וההיררכיה תהיה תקפה לכל המשתתפים. (שם)
האסכולה החדשה מאפשרת יותר נזילות מבחינת התפקידים, אדם יכול להיות 'מתחלף', כך שהוא יכול לקחת תפקידים של שולט ונשלט בהתאם לרצונו. מתאפשרות אינטראקציות בדס"מיות מזדמנות ובלתי מחייבות, כאשר ניתן להיפגש רק לצורך משחק. כמו כן, אנשים המזדהים עם האסכולה החדשה דוחים את המודל של 24/7 . באירועים העונים לקטגוריה של האסכולה החדשה, ההיררכיות משתקפות בעיקר בין הזוגות או בין האנשים שמשחקים זה עם זה. הפניה מתבססת על העדפותיו האישיות של מי שפונים אליו.(שם)
אסכולות אלו, למרות שמייצגות שינוי כרונולוגי כפי שהתרחש במציאות, אינן בהכרח מצביעות על גילם של האנשים המזדהים עמן (שם).
תפיסה שונה של הבדס"מ יכולה להוליד תת-קהילות שיתאמו את צרכיהם של הפרטים, בהתאם לציפיות שלהם מבני זוג ומהפעילות ובהתאם להזדהות שלהם.

מאפיינים כמו נטייה מינית, מגדר, אידאולוגיה פוליטית, מצב סוציו-אקונומי וציפיות מהבדס"מ יכולים להוליד קהילות ותתי-קהילות בהתאם למצב החברתי והגיאוגרפי בו נמצאים הפרטים ובהתאם לצורה בה הם מזדהים. אנשים אשר לא ישתלבו בצורה מספקת בקהילה בדס"מית מסויימת, עשויים להצטרף או להקים קהילה בדס"מית אחרת, אם יתקיימו התנאים החברתיים והגיאוגראפיים המתאימים.

לסיכום, קהילות בדס"מיות מספקות מענה לצרכים של אנשים בדס"מיים בתחומים של ביטוי עצמי וכן ככלי להגנה ותמיכה בתוך הקהילה, כמו גם סינגור אל מחוץ לקהילה. קיימת מערכת סמלים אוניברסאלית המשותפת לכל הקהילות, אמנם קהילות במקומות שונים יהיו בעלי מאפיינים שונים שיושפעו ממאפיינים חברתיים, פוליטיים, כלכליים וגיאוגרפיים. מאפיינים שונים של פרטים, אם יהיו התנאים החברתיים והפוליטיים לכך, יוכלו להוות קרקע להיווצרותן של קהילות חדשות או להתפצלות מקהילות קיימות.

תרבות המין בישראל היהודית ובדס"מ

היהדות מכירה מצד אחד בדחף המיני כיצר טבעי וקיים, מאפשרת ואף מעודדת את האקט המיני ונמנעת מהתחסדות יתר, סגפנות ופרישות מינית מוחלטת, זאת בשונה מהשקפת הנצרות הקתולית, הרואה ביצר המיני חטא ודורשת דיכוי היצר עד לפרישות והנזרות מחיי המין.
אמנם, היהדות מגבילה את העיסוק המיני, דורשת משמעת קפדנית של מוסריות מינית, ורואה בניאוף ובסטיות מיניות על כל גווניהן את אחד החטאים הכבדים והחמורים ביותר. על מנת להדריך את האדם ב"שביל הזהב" בתחום המיני בנו חז"ל בנין שלם של הלכות, הגדרות והנחיות ביחס לחיי המין, עד לפרטי פרטים.
על פי המשנה מעשה הביאה בין הזוג מעיקר הדין לא מוגבל כמעט בצורתו ובשיטתו:
"אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה. בועל בכל עת שירצה ומנשק כל אבר ואבר שירצה. ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה, ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה. ואעפ"כ מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש".

עם זאת, כבר בתלמוד נמנו מצבי ביאה שונים, תוך ציון הדרך הרצויה - היא למטה והוא למעלה ומאידך מצבים בלתי רצויים - עמידה, ישיבה, שניהם לצדדים, היא למעלה והוא למטה. ובגמרא מבואר כי "אין לשמש המיטה בלבושיהם. שהוא מנהג הפרסים."
היהדות אוסרת כל סטייה מינית, ולמעשה כל יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין. התורה מתייחסת בחומרה רבה ליחסי מין סוטים, ומטילה עונש מוות על מרבית העברות מסוג זה.
דוגמאות לכך:

הומוסקסואליות -"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה"

לסביות אסורה, אם כי אין עונשה עונש מוות - "נשים המסוללות זו בזו" נכלל באזהרת התורה "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו"

יחסי מין פומביים – "ולא ישמש בפני שום מין אדם, אפילו קטן"
(שטיינברג, א. ת.)

נראה אם כן, כי היהדות תגביל בדס"מ ליחסים שבין בני זוג הטרוסקסואלים נשואים. הדבר מוגבל ליחסים הנעשים בפרטיות, בהם הגבר 'למעלה', וגם כך מומלץ שלא לעסוק במין שאינו לרביה - אין להישאר לבושים, איסור על הוצאת זרע לבטלה וכו'. למרות זאת, לא מצאנו התייחסות דתית (פורמאלית) למושג 'בדס"מ' או 'סאדו-מאזו'. כמו כן, לא מצאנו בישראל התייחסות פלילית אל בדס"מ וזאת אינה עבירה. זאת בניגוד למדינות אשר אינן מאפשרות הסכמה חוקית לפעילויות בדס"מיות כמו אנגליה לדוגמא שאינה מכירה באפשרות להביע הסכמה לנזק פיזי (change.org; spannertrust.org).

על פי בן-ארי ולוי-שרייבר (2001) צה"ל הוא למעשה תת-תרבות מצ'ואיסטית גברית. הצבא מייצר היררכיה חברתית שמעצבת את החיים האזרחיים. היותו של השיח הבטחוני, השיח החשוב ביותר בחברה הישראלית, הופך את הנשים לשוליות. הם מראים חלוקת תפקידים מגדרית בצה"ל, שאיננה בהכרח מבוססת על תפקידים קרביים לעומת תפקידי עורף, אלא גם על בסיס אידאלים גבריים ונשיים נוספים, שאינם קשורים דווקא באידאל הגברי של הגבר הלוחם והאישה התומכת.
ההומוסקסואליות והנשיות נתפסים בצבא כ'אחרים', כלמר נחותים. אחת הדרכים בהן האחרות של נשים מתבטאת בצבא, היא השפה, כאשר ביטויים כמו פחדנות, עדינות ורטנוניות מיוחסים לנשים ולהומוסקסואלים וכך משמשים לעיתים קרובות על מנת להבדיל בין האידאל הגברי ל'אחרים' (רפפורט, 2000).

השפה העברית מכריחה אותנו להבדיל בין זכר לנקבה כל העת וכך מעצבת את החשיבה שלנו לדיכוטומיה ובינאריות בין המגדרים. רוב השפה העברית היא גברית ולכן מדירה לרוב נשים. השפה שהיא גם גברית וגם מפרידה בין המינים, מונעת בהכרח שוויון (אלמוג, 2002).
נראה אם כן, כי הצבא והשפה מקדמים מיניות הטרוסקסואלית, בה הגבר נתפס כמוביל, כמו כן, נראה כי השפה והצבא מקדמים הלך רוח לפיו ישנה דיכוטומיה בין המגדרים וחלוקת התפקידים ביניהם.

דפוסי המיניות המקובלים בישראל, בדומה למאפיינים אחרים מושפעים מטראומה ותגובה פוסט-טראומטית קולקטיבית של האומה הישראלית. אלו נחוות במישור האתוס, דרך ההיסטוריה הישראלית ודרך חיי היום-יום בהווה, בהם איום הכיליון נוכח כל העת - הדבר מציב את המשפחתיות והפריון כערכים עליונים ומכאן את יחסי המין לתכליתיים - כמו כן נראתה חסרה פתיחות וטקסיות המאפיינים יחסים אינטימיים בעולם המערבי (יאיר, 2011).
דנה קפלן (Youtube.com) גורסת כי חוקרים המתבוננים והתבוננו על ייצוגים שונים ומיניות בתרבות הישראלית, אכן מצאו בדרך כלל פוריטניות צברית, הכפפה של הסקס והאהבה למימד הלאומי ובאופן כללי דיכוי של הארוטיקה. אולם, לדבריה בסוף שנות ה- 70, אפשר לזהות את תחילתו של דגם מיני חדש שמציג את תאוות הבשרים כנחשקת מבחינה חברתית ואף כנורמטיבית, לפחות עבור המעמד הבינוני החדש. דגם חדש זה, נקרא "מיניות פנאי", ולפיו הרפתקנות מינית ושחרור מיני מסמלים זהות קוסמופוליטית, עידון תרבותי ופריבילגיה כלכלית. הדבר נובע מהאמונה שתפיסות וזהויות מסורתיות וממוסדות, אינן מעצבות עוד את גורל הפרט. דונת (2010) מראה כי השיח המעודד פוריות מתחיל להיסדק, כך שישנה תנועה של אנשים שאינם מעוניינים להביא ילדים. שינוי זה בתפיסה בא בעקבות הענקת ערך גבוה יותר לאושרו של הפרט.

מהכתוב לעיל נראה כי ישנו דיון באקדמיה הישראלית לגבי מידת הפתיחות והגמישות של הנורמות סביב המיניות - מחד נראה כי ישנו עיסוק תכליתי במין ככלי לפריון והימנעות מאירוטיקה, מאידך נראה כי עם השנים ישנה נטייה להפחית מהחשיבות של מין ככלי לפריון, בלבד ומעבר אל מושגים רחבים יותר של אירוטיקה.

נראה אם כן, כי תרבות המין ובתוכה בדס"מ בישראל היהודית מושפעת ממספר גורמים, בהם חוקי ההלכה אשר מצד אחד מאפשרת ואף מעודדת את האקט המיני ומצד שני מטילה עליו הגבלות ואיסורים שאינם מאפשרים מימוש של מיניות בדס"מית. על אף זאת, לא נמצאה התייחסות פורמאלית האוסרת בדס"מ ומבחינה חוקית בדס"מ איננו נחשב לעבירה. הצבא מייצר היררכיה חברתית שמעצבת גם את החיים האזרחיים - תרבות מצ'ואיסטית מכוונת גבריות הדוחקת נשים והומוסקסואליות. השפה העברית תורמת גם היא לעיצוב תודעת המגדר מכיוון שמבחינה בינארית ודיכוטומית בין המינים ומתעדפת גברים.
בנוסף, נראה כי דפוסי המיניות בישראל, בדומה למאפיינים אחרים, מושפעים מטראומה ותגובה פוסט-טראומטית קולקטיבית אשר מציבה את המשפחתיות והפריון כערכים עליונים והופכת את יחסי המין לתכליתיים. עם זאת, נראה כי עם השנים ישנה נטייה להפחית מהחשיבות של מין ככלי לפריון בלבד ומעבר אל מושגים רחבים יותר של ארוטיקה.

סיכום סקירת ספרות

מסקירת הספרות עולה, כי בדס"מ מוגדר כסטייה, דבר אשר מתבטא גם בצורה פורמאלית, אך בעיקר בצורה בלתי פורמאלית. תיוג זה עשוי להוביל לסנקציות שעלולות להיות חריפות.
קיים דימיון מסויים בין מודלים להטב"קיים לחווית הזהות הבדס"מית. כפי שעולה מהספרות, הצורך בהמשגה וחבירה לאחרים בעלי נטיה דומה היו מרכזיים. במיוחד דומה החוויה למודל הקווירי המשלב בתוכו נזילות וגישה לא-בינארית ולא-דיכוטומית. עם זאת בניגוד למודל הקווירי ובניגוד למודלים להט"ביים, לא נראה הכרח ב'יציאה מהארון', נראה כי במידה מסוימת היבט זה הוא ייחודי לחוויה הבדס"מית, יחד עם הצורך בלמידה רבה ויחד עם נוכחותו של סיכון. המניעים והרווחים המופקים מבדס"מ הם מגוונים ואינם כוללים רק צרכים מיניים. אדם שמיניותו בדס"מית עלול לחוות אם כן קונפליקטים פנימיים של ערכיות ודימוי עצמי וכן קונפליקטים עם סביבה בלתי מקבלת - הוא יתנהל לאור סבירותם של
קונפליקטים אלו.

התרבות הבדס"מית היא תרבות אוניברסאלית בעלת מערכת-סמלים ונורמות מוסכמים, אמנם קיימות תת-קהילות רבות המונעות מגורמים של נטיה-מינית, מגדר, פוליטיקה, מעמד חברתי וציפיות מבדס"מ. הקהילות מספקות מענה לצרכים בתחומים של ביטוי עצמי, תמיכה וסינגור.
היהדות, בעודה מעודדת ביטוי של מיניות, עושה זאת רק במסגרת נישואין הטרוסקסואלים ובכך למעשה מונעת מימושן של פנטזיות בדס"מיות רבות, בנוסף נראה כי קיימות פסיקות והלכות אשר מגבילות את המיניות והפעילות המינית ובכך גם פרקטיקות ונטיות בדס"מיות.
בישראל היהודית מאפיינים שנובעים מדחק פוסט טראומתי קולקטיבי מביאים לתפיסה תכליתית של המין והמיניות, כאשר הדגש מושם על פריון ודוחק את האירוטיקה לשוליהן. עם זאת נראה בישראל מאז שנות ה-70 תהליך של פתיחות מינית גוברת הנובע מעליית ערך האינדוודואליזם. תהליך זה מתכתב במידה רבה עם הופעתן של תיאוריות להטב"קיות ועם תהליך הדה-מדיקליזציה של בדס"מ. ייתכן כי זהו תהליך שהשפיע על היווצרותה של 'האסכולה החדשה' בבדס"מ.

הצבא מחד מכתיב אידאל גברי ומצ'ואיסטי ומאחיר נשים והומוסקסואליים והשפה העברית מאידך מכתיבה לחשיבה דיכוטומית וגברית. כך נוצרת תרבות מכוונת גבריות ודיכוטומית.

שאלת המחקר

מסקירת הספרות נראה כי חסר מודל ייחודי כלשהו המתאר את תהליכי ההתפתחות והסוגיות העולות מתוך מיניות בדס"מית בצורה מאורגנת. אמנם ישנם מגוון מאמרים הנוגעים באספקטים שונים של חוויה בדס"מית כגון עיסוק במניעים, ניצול, מידת הבריאות הנפשית ואפליה, אך אנו מצאנו מאמר אחד המתמקד בהתפתחות זהות בדס"מית (Meeker, 2013). המודלים הלהטב"קיים שהוצגו מתאימים אך באופן חלקי ומשקפים, כל אחד מהם במאפיינים שונים, חוויות משותפות, אך אינם תקפים במובנים מהותיים, כמו חשיפה וסכנה. כמו כן, בסקירה שמנו לב למחסור חמור בחומרים אקדמאים העוסקים בבדס"מ בקונטקסט ישראלי, כאשר מצאנו עבודת תזה אחת (חביב, 2013). נראה כי לאור הדברים הנ"ל עולה צורך להציע מודל מאורגן, המתבסס על חוויות של אנשים בדס"מיים ולא של מיעוטים מיניים אחרים. צורך זה, מעלה בעצמו את הצורך להבין את הקונטקסט המקומי בהתפתחות הזהויות. צורך שכאמור עלה גם מתוך הספרות הדלה בנושא. על כן שאלת המחקר שלנו היא:

אילו תהליכים עשויים לעבור אנשים בדס"מיים בהתפחות, בהבנה ובקבלה של מיניותם, כמי שמיניותם מתוייגת? באילו סוגיות עשויים להיתקל אנשים בדס"מיים מתוקף נטייתם?

ולהלן תתי השאלות:

- מה הדומה והשונה בין המודלים הלהטב"קיים שהוצגו לבין תהליכי התפתחות הזהות הבדס"מית כפי שעולים מהראיונות?

-אילו מאפיינים של החברה הישראלית יהודית עשויים להיות מאפיינים מקומיים של תרבות הבדס"מ?

-כיצד נחווית הקהילה הבדס"מית בעיניהם של המרואיינים?

- אילו מאפיינים של האסכולות השונות באים לידי ביטוי בחוויות המרואיינים?

-סוף-