אני צריך להכאיב.
אני אפילו לא חייב סקס - אני פשוט צריך להכאיב.
הסקס שלי בדרך-כלל מלווה גם בצורך להתכרבל ולהתמזמז ולעשות קוציניו-פוציניו ועוד כל מיני דברים.
אבל רק בהתחלה.
ובסוף.
באמצע יש סצינה שנראית ונשמעת כאילו שד-טזמני עשה אמבוש לארנבת.
אבל אני לא מחפש סקס.
לא עכשיו.
כלומר, מי יגיד "לא" לסקס, נכון?
רק שבמצב ע כ ש י ו, אם היו מציעים לי סקס-בומבסטי-נטול-כאב - או סשן-כאב-נטול-סקס בלי האפשרות לשלב ביניהם, הייתי בוחר באפשרות ב'.
Fuck it, מצדי לצאת קוקסינל, את האמת אני חייב לומר:
אם זה סקס-מעולה-ללא-כאב
ומנגד, תקשיבו טוב:
ללכת מכות עם גבר ולדעת שלא יהיו שום השלכות פליליות ושהוא גם סבבה עם זה - עדיין הייתי בוחר באפשרות ב'.*
גם אם לא היה סקס 😇
כלומר, עם בחורה...
אחרי זה...
מה.................
אני פשוט צריך לסטור
או לחנוק.
או לשרוט.
או גם וגם וגם.
ועוד ועוד.
לא בא לי שק-איגרוף או כל דבר דומם.
בא לי לנתב את האגרסיה-הלא-אופיינית הזו למשהו חיובי.
אז בואו נבדוק את האפשרויות:
אמרנו ש'ליפול' על סתם בנאדם זה לא מתאים.
וקוראים לזה 'להיות ערס'
וערסים זה איכסה.
וחבר-לאימונים לא מצאתי מאז החבר'ה מהחוג לקרב-מגע שנגמר כשהתגייסתי...
אז גבר ירד מהפרק.
בעלי-חיים?!
אפילו לא בצחוק...
כבר אמרנו שאני לא רוצה לגרום לסבל.
רק להכאיב.
כאב שיביא לעונג יהיה מושלם בשביל הבחור הנחמד שאני;
במיוחד ברגעים קשים אלה.
אני צריך להכאיב - את צריכה לכאוב.
קוראים לזה בדס"ם.
נראה לי.
לא יודע מתי זה יעבור לי.
הצורך העז הזה להכאיב.
עד אז - לא יושמד 😈
*עדיין לא משלים עם המשפט:
"הייתי מוותר על סקס"
