|
|
|
תנשמי.
תנשמי עמוק.
תחזרי על המנטרה, אותה המנטרה:
בשקט בשקט...
לכי להתקלח במים קרים
תרימי את הקול על כמה אנשים
תעשי רשימה
תבכי
תתאפסי
זה לא יקרה לך עוד פעם
שימותו השדים.
הלב שלך עכשיו סגול
את אוהבת אותו ככה,
תעצמי עיניים לשתי דקות ותדמייני.
תראי איך השמש מלטפת היום
כבר לא קר לך
תרגעי
הכל טוב.
תעשי רשימה אמרתי.
עכשיו.
נכנסת לצ'אט.
משוחחת עם נשלט זה או אחר ואחרי לא הרבה שורות הוא יבקש אישור למשהו או יקרא לי מלכה או המלכה או משהו בסגנון, הוא יתרפס ולי באותו רגע יבוא להקיא.
אני לא חושבת שזה קורה עם נשלטות מול שולטים. אני טועה?
אני אנתק מגע בנימוס והם לא מניחים, הם יתרפסו ויתחננו ויבקשו צ'אנס נוסף וזה כל כך אבל כל כך דוחה בעיניי.
קצת כבוד עצמי.
ולא זה לא מציק לי, אני מתעלמת או חוסמת אבל רק תוהה איך זה שנשלטות ונשלטים הם כביכול באותו הצד אבל שונים לחלוטין.
נראה לי...
ואני בכלל לא מתחילה עם נושא רשימות המכלת שלהם:)
ולא, אני לא מחפשת נהג או עובד ניקיון,
כף הרגל שלי לא רלוונטית ואת הקוד
לכספומט לא שכחתי.
תודה.
במילה אחת קטנה, הוא מרגש אותי.
לא צריכה פרחים ולא מחוות רומנטיות ללא כיסוי רק כדי שכולם יראו.
מילה קטנה
לחלוחית
דמעות.
פתיחות אינסופית בלי פחד, אפשר לדבר על הכל ואין בהלה וגם אם תהיה, אז תהיה. אז מה?
יש למילים כל כך הרבה כח, יותר מכל זין והצלפה וכשהן מגיעות יחד אז החבילה מושלמת גם אם היא לא תמיד ארוזה ישר.
ואני ידועה בלהרוס אריזות ואף פעם הקיפולים לא יוצאים לי ישר ואני תמיד מסתכלת בסוף ואומרת לעצמי שזה מביך כמה שאני גרועה אבל הוא מקבל אותי כמו שאני ואני כבר לא מפחדת.
אני לא מפחדת לספר על הרגשות שלי ויש לי כאלו. מסתבר.
אני יודעת שגם לו יש ופעם הייתי בורחת והיום אני כבר לא.
אין לאן לברוח
אין טעם
אין רצון
אני עמוק בפנים.
פעם ראשונה שאני מבינה את המושג טוטאליות.
אני טוטאלית.
יש לי פלאג.
לא גדול מידי ולא פצפון, אני כמעט ולא משתמשת בו כבר,
היו זמנים ששקלתי לרכוש אחד גדול יותר כדי לאמן קצת את החור,
להרגיל אותו לבוא הזין שלך.
היתה תקופה כזו והיא עברה.
אני לא רוצה שהחור שלי יתרגל לחדירה הזו, אני רוצה להרגיש את הכאב בכל פעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה.
אני יודעת שכשכואב לי אתה מרוצה,
אני נותנת לך את הכאב בהכנעה עם ראש למטה ותחת למעלה.
אני נותנת לך את הכאב כי בחרתי.
בך.
הוא נכנס למיטה לפנות בוקר, ואני ישנה.
כולי מכורבלת בתוך הפוך, ערומה ומתוך חלום אני מריחה אותו, אני מריחה את שאריות הבושם ואת העייפות, אני שומעת את החגורה נושרת ושאר השכבות, הוא משתחל פנימה לתוך הקן החמים, מניח יד כבדה ואני נדרכת.
אני אף פעם לא יודעת מה יבוא אחרי וכמה אדרנלין נשאר לו בגוף.
הוא נצמד אלי מאחור וכשאני מרגישה את הזין שלו מתקשה אני כבר מבינה שהולך לכאוב לי עוד רגע.
הזין שלו מחפש גישה נוחה לחור התחת ואני ממלמלת שאולי כדאי שארטיב אותו קצת עם הפה כי אם כבר כואב אז אולי שיהיה קצת פחות אבל הוא שם לי יד על הפה.
מבינה את הרמז אדוני.
ברגעים האלו הוא רק אדוני ואני רק בובת פורקן וזה בכלל לא מעניין שאני עייפה ואולי לא ממש בא לי עכשיו על כאב וגם לא מעניין שאחרי שהוא יקבל את מה שהוא צריך אני אהיה ערנית לחלוטין והוא יניח את הראש על העטינים שלו וירדם כמו תינוק.
לא מעניין אותו.
אני מבליטה את התחת כדי שיהיה לו יותר נוח ומרגישה איך הכיפה נלחצת אל מול החור המאד מכווץ, איך היא נדחקת פנימה ואלוהים כמה שזה שורף.
היד שלו עדיין על הפה, חוסמת כל רעש ודמעה מתגלגלת עליה והזין שלו נכנס בנחישות עמוק פנימה.
הוא כולו בפנים והוא נשאר ככה זמן מה ואז מתחיל לבטוש באיטיות.
פנימה והחוצה.
פנימה והחוצה.
המכה האחרונה פנימה נעשית בכוח והוא משפיך פנימה את הלבן שלו.
אחרי זה הוא מגלגל אותי על הגב, מוריד את היד מהפה, מניח את הראש על העטינים ונרדם.
אני בובה מזויינת.
זונה.
הוא נרדם בשניות אחרי שהוא פורק את מטען היום הארוך והלבן שלו נוזל על המצעים ואני אומרת לעצמי שמזל שיש מגן למזרון וכמה שאני פולניה.
ערנית לחלוטין אני חומקת בעדינות מתחתיו והולכת למטבח.
ארוחת הבוקר מוכנה, זמן לקום.
עכשיו.
הכל פה נראה נורא ורוד נכון?
אני לא ממש מאמינה בהכל ורוד כל הזמן, מתי שהוא בטח תהיה איזה התרסקות קטנה ופעם נורא נורא פחדתי מההתרסקויות האלו, פחדתי לאבד ולא להצליח להתרומם או סתם לשקוע בדכאון קטן ולא שזה רע, דווקא אחריהן מעריכים יותר.
מבינים יותר.
לומדים.
ומה אם אפשר ללמוד בלי דרמות, הן לא מיותרות לפעמים? ואני לא אחת שחפה מהן.
הן מפחידות אותי אבל עכשיו הרבה פחות.
ואז אני חושבת לעצמי ואומרת האם זה הגיוני שהכל כל כך ורוד?
מה אני מפספסת?
ואולי כדאי שתגיע איזו אחת קטנה רק כדי שאני אחשוב שאני נורמלית כי בינינו אני יודעת שאני לא ממש ממש כזו. רק קצת.
ומה זה בכלל להיות נורמלית?
להיות חלק מההמון בלי צורה ושם, עוד אחת?
מי בכלל רוצה להיות נורמלי?
אז אם היא תגיע אני בטח אבכה אבל
ביינתים הדמעות שיורדות לי לפעמים
הן דמעות של התרגשות,
פתאום אני מרגישה לחלוחית בקצה של העין ואחת סוררת יורדת לה ואני מנגבת אותה ממש ממש מהר.
שאף אחד לא ידע שאני בעצם דיי נורמלית.
בעיניי עצמי. כן?
שבת שלום:)
אני אכתוב לך כמה אני מתגעגעת.
אני הולכת לישון איתך וקמה בבוקר כשהיד שלך מונחת עלי או שהזין מתקשה מול התחת שלי,
אני מתגעגעת עד כדי כך שכשאראה אותך יכול להיות שלא אצליח להיות מאופקת כמו שפחה טובה.
אני מאוננת ומדמיינת את הזין שלך בפה ואיך שאני מוצצת את כולו עמוק פנימה, מסניפה את הביצים המדהימות שלך וחיה בתוך המפשעה.
אני מתגעגעת לכאב שאתה מעניק לי, לחיבוק.
אני מתגעגעת לכל הדברים הפיזיים, כי את הנפשיים אתה לא מחסיר, לפעמים מספיקה לי מילה אחת או שתיים וגם אם אין תדלוק בכל רגע נתון אני יודעת שגם אתה מתגעגע ואני חזקה כמו שלא הייתי מעולם.
שתדע.
כשתכנס, מה יגיע קודם?
צלחת עם מרק עוף חמה או אני מכופפת על השיש כי ממש התגעגעת.
ולמה אתה הכי מתגעגע אלי או אל החורים?
והחורים שלך מחוברים אלי אתה יודע את זה, אל החיוך והקופצנות ומעבר מנושא לנושא ואני מחוברת לחורים שלך.
לחור של התחת שאתה כל כך אוהב לקרוע, לחור של הכוס שמשמש לך כמסכך ולא לשכוח את החור שמתחת לאף שבו אתה עושה שימוש כדי לחנוק אותי.
כשבא לך.
כמה אתה מתגעגע אלינו אדוני?
השוקיות האלו על השיש גורמות לי להזיות. שתדע:)
קר בחוץ.
כל כך קר שאני מכורבלת בשני מעילים, חם צוואר וכובע עם פונפון.
אני משכנעת את עצמי שבעצם אני לא באמת רועדת וחושבת עליך.
חם בפנים.
כל כך חם שאני יכולה עכשיו להתפשט ולחכות לך ערומה כאן בחוץ.
אני לא צריכה לשכנע את עצמי, זו עובדה פשוטה.
אתה תיכנס מבעד הדלת, תיכנס למקלחת רותחת, תפשיר ואדים יעלו ויכסו את המראה.
כשתסגור את זרם המים הם יעלמו לאט לאט ועל המראה ישאר רק ציור אחד קטן.
מזכרת מהמקלחת שלי.
♡
לפעמים שאני עומדת ערומה ומחכה לו מתרגשת
פתאום עוברת לי מחשבה בראש שאני לא רטובה
או לא רטובה מספיק.
אז אני דוחפת אצבע אחת עמוק לתוך הכוס, רק כדי לוודא
ומוצאת שם תמיד אגמון קטן ואין עלי בגדים כדי לנגב
אז אני דוחפת את האצבע לפה ומלקקת את עצמי,
זו מחשבה קצת אדיוטית כי כשהכוס מחובר ללב
ושניהם עובדים בקצב מסונכרן אז זה לא יכול לקרות
ואולי זה רק תירוץ כדי לטעום את מה ששלו,
ממש כמו לפלח את קוביית השוקולד האחרונה
בלי שאף אחד יידע.
בדיוק ככה!
