הוא נכנס למיטה לפנות בוקר, ואני ישנה.
כולי מכורבלת בתוך הפוך, ערומה ומתוך חלום אני מריחה אותו, אני מריחה את שאריות הבושם ואת העייפות, אני שומעת את החגורה נושרת ושאר השכבות, הוא משתחל פנימה לתוך הקן החמים, מניח יד כבדה ואני נדרכת.
אני אף פעם לא יודעת מה יבוא אחרי וכמה אדרנלין נשאר לו בגוף.
הוא נצמד אלי מאחור וכשאני מרגישה את הזין שלו מתקשה אני כבר מבינה שהולך לכאוב לי עוד רגע.
הזין שלו מחפש גישה נוחה לחור התחת ואני ממלמלת שאולי כדאי שארטיב אותו קצת עם הפה כי אם כבר כואב אז אולי שיהיה קצת פחות אבל הוא שם לי יד על הפה.
מבינה את הרמז אדוני.
ברגעים האלו הוא רק אדוני ואני רק בובת פורקן וזה בכלל לא מעניין שאני עייפה ואולי לא ממש בא לי עכשיו על כאב וגם לא מעניין שאחרי שהוא יקבל את מה שהוא צריך אני אהיה ערנית לחלוטין והוא יניח את הראש על העטינים שלו וירדם כמו תינוק.
לא מעניין אותו.
אני מבליטה את התחת כדי שיהיה לו יותר נוח ומרגישה איך הכיפה נלחצת אל מול החור המאד מכווץ, איך היא נדחקת פנימה ואלוהים כמה שזה שורף.
היד שלו עדיין על הפה, חוסמת כל רעש ודמעה מתגלגלת עליה והזין שלו נכנס בנחישות עמוק פנימה.
הוא כולו בפנים והוא נשאר ככה זמן מה ואז מתחיל לבטוש באיטיות.
פנימה והחוצה.
פנימה והחוצה.
המכה האחרונה פנימה נעשית בכוח והוא משפיך פנימה את הלבן שלו.
אחרי זה הוא מגלגל אותי על הגב, מוריד את היד מהפה, מניח את הראש על העטינים ונרדם.
אני בובה מזויינת.
זונה.
הוא נרדם בשניות אחרי שהוא פורק את מטען היום הארוך והלבן שלו נוזל על המצעים ואני אומרת לעצמי שמזל שיש מגן למזרון וכמה שאני פולניה.
ערנית לחלוטין אני חומקת בעדינות מתחתיו והולכת למטבח.
ארוחת הבוקר מוכנה, זמן לקום.
עכשיו.