סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 11 שנים. יום רביעי, 18 בנובמבר 2015 בשעה 8:18

אני מתרגשת

וחוששת

ומה יקרה אם אני אפשל

ואם אדוני לא יהיה מרוצה

ואני אתקע

ואהיה מובכת

ויצא לי צחוק לא רצוני אדיוטי 

או בכי?

אי אפשר לדעת אצלי.

אבל הכי אני מחכה, עושה נסיונות של סבלנות,

סופרת שעות ודקות והזמן עושה לי דווקא.

בן של זונה הזמן הזה.

והכי, הכי, הכי,

אני כל כך מתגעגעת 

לחיבוק.

 

 

 

אבל לא רק לו, כן?

:)

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 11 שנים. יום רביעי, 18 בנובמבר 2015 בשעה 3:48

מה טוב בבמה הזו בכלל לעזאזל?

היא נותנת לי לפרוק את מה שמסתובב אצלי בראש בלי לדפוק חשבון וזה טוב כי אני אחת שקשה לה לא לדפוק חשבון, ואני גם שונאת אותה לפעמים.

את המקום הזה בכלל.

אני בוחרת להיכנס כל פעם מחדש כמו מכורה דפוקה,

ואולי אני צריכה גמילה.

אבל איך אני יכולה להיגמל כשיש לי כמעט תמיד מה להוציא.

פומביות מסוג אחר.

מטולטלת.

 

 

 

 

 

 

לפני 11 שנים. יום שלישי, 17 בנובמבר 2015 בשעה 17:11

מסתובבת כאן בין בלוגים ויש כאן המון פנטזיות.

פנטזיות מפורטות כאלו של מה ואיך ובדיוק וחושבת לעצמי שאיך זה שאין לי כמעט פנטזיות.

יש הרבה דברים שאני לא מכירה או רק מכירה מסיפורים, את חלקם הייתי רוצה לנסות ולהתנסות.

אני לא חושבת שזה נכנס תחת קטגוריית הפנטזיה ובכלל מה זאת פנטזיה?

חושבת מה זה אומר עלי?

חסרת מעוף, יבשה, משעממת, לא יצירתית, לא מינית?

לא כל התשובות נכונות.

ובכל זאת זה לא קצת מטריד שאין לי בארסנל כמה?

 

 

 

לבשחור, תפסיקי להתעסק בשטויות.

שטויות?

 

זו מי שאני.

לפני 11 שנים. יום שלישי, 17 בנובמבר 2015 בשעה 15:12

אני אוהבת את החורף, אבל לא את הקור.

קור שחודר לעצמות, שגורם לשיניים לנקוש ולהתעטף באלף שכבות.

אני אוהבת את החורף מתוך המיטה, מכורבלת בתוך הפוך.

צפה לי עם מחשבות

מחייכת

בוכה

צוחקת

נזכרת.

מטעינה את עצמי עוד קצת ועוד שניה עד שכבר אין ברירה וצריך לצאת עכשיו.

להתמודד.

 

 

לעזאזל!

אני רגישה מידי מסתבר.

 

לפני 11 שנים. יום שלישי, 17 בנובמבר 2015 בשעה 7:10

אתה מפחד ממני?

פחד זה טוב

מחדד את כל החושים

ואחרי שהם יהיו מחודדים אתה תרגע.

אתה תעשה כל מה שאבקש. הכל.

אתה תסמוך עלי,

אני לא אפגע בך.

אתה תנשום

תתנקה

תנוח

תחייך

תצחק

תהנה

תגמור.

 

אני מבטיחה!

 

ועכשיו, אשב לתכנן את המופע.

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 11 שנים. יום שני, 16 בנובמבר 2015 בשעה 15:24

אני אוהבת להפתיע אותו עם דברים קטנים.

הפתעות קטנות, מתנות קטנות.

כאלו שיש מאחוריהן מחשבה, השקעה, ולא סתם איזה פררו רושה מהפיצוציה למטה.

אני אוספת מחשבות, ולפעמים, ברגע, אני רואה משהו וישר קונה.

הוא אף פעם לא יודע מה יגיע, אבל אני לא מתאפקת וכן מספרת שיש לי משהו קטן בשבילו.

אני לא מצפה לתמורה, זה לא מעניין בכלל, עושה לי טוב לראות את החיוך על הפנים שלו כשאני מפתיעה.

אני חושבת שאולי הוא גם קצת מובך מזה. שטויות, אני אומרת לו, באמת משהו קטן ומצחיק עם משהו מאחורי.

העיקר זו המחשבה לא?

קשה לי לשמור הפתעות בסוד אבל אני מתאפקת, גם בעינויים הוא לא יוציא ממני מידע.

בעצם תלוי איזה...

אבל באמת שעדיף שלא תדע, לטובתך:)

 

 

 

לפני 11 שנים. יום שני, 16 בנובמבר 2015 בשעה 12:20

לפעמים בא לי להתחלף. שנתחלף.

אתה תכנס לחדר ומיד אפתח את החגורה, אפשיל את המכנסיים והתחתונים ואכניס את הזין שלך לפה.

אני אלקק ואמצוץ אותו כל כך טוב, כל כך עמוק ואתה תגמור תוך 2 דקות אם לא פחות ואני אבלע את הכל.

וכשתנוח במיטה על הגב אני אטפס על הרגל שלך ואגמור. ככה. בלי לבקש רשות בכלל.

אחר כך אני אתמקם על ארבע ואניף את התחת גבוה, גבוה ואבקש בנימוס שתכאיב לי קצת.

הפעם אני אבחר את כלי המשחית, זה בטח יהיה השוט.

בשלב הזה הראש שלי יפסיק לעבוד ואני כבר לא אתפקד ולומר לך להפסיק זה בלתי אפשרי, כי בנינו אני לא באמת יכולה להתהפך ואני גם לא ממש יצירתית, אז זה פחות כייף.

אבל היי...לפחות אני אמצוץ לך בנחת על ההתחלה.

גם משהו.

:)

 

לפני 11 שנים. יום שני, 16 בנובמבר 2015 בשעה 4:38

בשניות הראשונות הכל מכווץ ואדוני דוחף את הזין שלו ממש בכח.

בשניות האלו זה כל כך כואב לי ואני לא ממש מצליחה לנשום, אני כן מסננת מסכנות ואיזו יללה או שתיים ואדוני בתגובה רק חופר שם ביתר מוטיבציה.

ואז, כמו סוג של קסם, החור נפתח.

הגוף נכנע וזה מצחיק כי ברגעים האלו אני הכי כנועה שיש ועדיין, כאילו, החור מקבל על עצמו עצמאות להתנגד.

חור חצוף.

ואולי הוא חור חכם כי הוא יודע שאני צריכה את הכאב הזה של השניות הראשונות, נראה לי שהחור שלי מנהל אותי.אדוני בוטש את החור ולפעמים אני רוצה שזה ייקח נצח עד שהוא יטיס פנימה את הגמירה שלו, לא כדי שאני אגמור, אולי, כי זה עושה לי כל כך טוב להיות לו לכלי ולפעמים אני רוצה שזה יקרה מהר רק כדי להתענג על השניה המזוקקת בה הוא שואג.

כך או כך אדוני ממילא לא שואל אותי:)

 

 

בוקר נהדר!

לפני 11 שנים. יום שני, 16 בנובמבר 2015 בשעה 3:03

הם אוהבים אותן כנועות בלי דעת,

שכבי על הגב, תפשקי, תרימי קצת את התחת.

שקט שיהיה!

חור שחור בלי כלום,

מזיינים את כולם

תבלעי הכל ששום טיפה לא תברח לך.

אחר כך היא תקבל ליטוף, אולי גם סוכריה על מקל או שטר

אחר כך היא תשאר לבד 

בוכה

זונה מטונפת.

היא לא תבין למה זה שוב קורה לה,

היא לא מבינה שהיא לא צריכה להיות שם.

הם מגיעים בהמוניהם כי יש פתח,

מנצלים את החולשות

בלי שום דעת

הורסים 

דופקים

מכים

והולכים.

עד החור הבא.

בדס"מ במיטבו.

 

 

 

לפני 11 שנים. יום ראשון, 15 בנובמבר 2015 בשעה 11:47

היום יש לך יום קשה וארוך בעבודה, בימים כאלו השליטה זזה קצת הצידה.

אם זה קיים אז זה קיים, נכון שצריך לתחזק אבל גם יותר מידי זה לא טוב. איזון.

ביום שכזה אתה תיכנס עם עיניים אדומות ועייפות ואני לא אשאל שאלות ואחפור, רק אקח ממך את התיק ואוביל אותך למקלחת.

אעמוד שם לבושה ואפשיט אותך, מים רותחים שמנקים את שאריות האבק יזרמו ואני אקח את הספוג הכחול הרך ואנקה כל פינה.

אני לא אתפתה מול הזין שנעמד, אני לא אתן לך להתפתות. רק ניקיון עכשיו.

אח"כ אמזוג לך שתיה קרה, אולי תה קר, נראה, ועל מחבת הפסים אצרוב נתחי סינטה מדממים, הם הכי טעימים ככה. מלח גס ופלפל, חומים מבחוץ ובפנים קצת נוזלים.

ככה. על צלחת לבנה עם סירות תפו"א ,חצי עגבניה ובשר שעטוף בחום של האש אתן לך שקט.

בלילה, בלילה, במיטה, אתה תיצמד אלי מאחור, הוא שוב יתקשה ועכשיו כבר אפשר.