סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 11 שנים. יום ראשון, 22 בנובמבר 2015 בשעה 14:09

אחרי הפעם השנייה שאדוני פרק עצמו בשאגות הוא נשכב על הגב ואני מכורבלת בתוכו ויש שקט נעים,

אני מלטפת לו את החזה ומסניפה מידי פעם את הריח שלו וזה מריח כל כך טוב.

ריח של נקי.

מידי פעם אני קמה כדי למזוג לנו מים קרים, אחר כך כדי להאכיל אותו בעוגת גבינה, מדליקה לו סיגריה והכל כל כך רגוע. 

יש ריח של וניל באויר והוא לא מהעוגה אבל אני יודעת שזה רק ריח, הוא במאית השניה יכול להתרומם ולהצליף בי, לסמן אותי ואני בכלל כבר מסומנת מבפנים, אדוני אוהב את הבשר שלו עשוי משני הצדדים, אבל לא יותר מידי, שישאר רך.

יש שקט באויר, כבר אמרתי?

אז מתישהו נשבר לי מהשקט הזה, והזין שלו נורא מגרה אותי אז אני מתקפלת לכיוונו ויונקת אותו פנימה.

הוא גדל בשניה וקצת קשה לי להתרכז כי אדוני מחליט לבדוק את רמת הריכוז שלי ותוקע לי שתי אצבעות לתחת.

סיבוב שלישי נגמר בזרם חם וחזק,כאילו זה הראשון ואני רק גאה בעצמי שהזין של אדוני נשאר שלם.

 

 

לפני 11 שנים. יום שבת, 21 בנובמבר 2015 בשעה 5:50

הבלוג שלי מורכב מהמון,

עבר והווה, ואדוני דואג שאקיא הכל החוצה.

אז לכל המודאגים, אני בסדר והכל בסדר.

יותר נקייה אחרי שמוציאה וככה הכי טוב:)

לפני 11 שנים. יום שבת, 21 בנובמבר 2015 בשעה 4:58

מדממת אל תוכי והזרם לא מפסיק.

מדממת מילים, מיליון מילים ורק אני שומעת, חלל ריק.

טיפשה.

טיפשה.

טיפשה.

לא אני לא טיפשה.

אולי נאיבית מידי, תמימה, אימפולסיבית.

מטומטמת.

כואבת.

כועסת.

עצובה.

אין היום חיוך לפעמים אני חושבת שאני יכולה להציל את העולם ואני לא, אני לא יכולה לשנות כלום.

מתוסכלת.

נאיבית.

נזרקת לעבר עבר שחור משחור בשניה אחת וזה כואב כל כך בלב.

מושיטה את היד,

אבל אין מי שיתפוס אותה

מתגלגלת בתוך קוצים,

לבד.

 

 

 

 

 

 

לפני 11 שנים. יום שישי, 20 בנובמבר 2015 בשעה 16:59

ועכשיו שלום לביינתים.

לפני 11 שנים. יום שישי, 20 בנובמבר 2015 בשעה 15:44

קשה לי לעקוב אחריו לפעמים, יש בו מיליון צדדים בערך ואני עדיין בהתחלה.

לרובנו יש מלא צדדים, על אחת כמה וכמה בעולם הזה אבל אצלו נראה שיש יותר ואני לומדת אותם.

מגלה כל פעם עוד חלק, עושה עליו פווו חזק ומלקקת, טועמת כל מה שהוא חושף, מכילה.

לפעמים קצת קשה לי עם חוסר הידיעה, אולי כי אני אימפולסיבית, אבל גם כאן אני מתחילה להרגע, אולי כי אני מרגישה כל כך בטוחה.

בקשרים קודמים, חוסר הידיעה היה מוציא אותי מדעתי, כל התהפכות קטנה, כל תזוזה וישר הייתי חושבת לעצמי שהנה, זה הסוף וזה במקרה שלא ברחתי לפני כן.

מדברים הרבה על זה שהאדון צריך להיות חזק נפשית, להכיל את הנשלטת שלו, "לטפל" בה, לספק את הצרכים שלה ושבה.

זה נכון אבל זה לא יכול להיות חד צדדי בעיניי, הנשלטת צריכה גם היא להיות מספיק חזקה, ההכלה היא הדדית, הזנה.

כשאני זוחלת על הרצפה, מאוננת לו על הרגל, או עושה שאר דברים שכביכול אמורים להיות משפילים ( ובכלל השפלה היא נושא בפני עצמו), מעבר לרצון לספק ולחייך את אדוני, אני עושה אותם מתוך "כוח" ולא סמרטוטיות מתרפסת חסרת כל יציבות.

יש סערות ולא תמיד הכל זורם על מי מנוחות וקשר שליטה טומן בחובו למידה אין סופית ומורכבות וזה גם מה שעושה אותו לכל כך ממלא. 

ממלא אותי.

 

}{

 

(וזה, סתם כי בא לי:))

 

שבת שלום!

לפני 11 שנים. יום שישי, 20 בנובמבר 2015 בשעה 6:22

אתה ישן המון היום.

ראבק, כבר צהרים אוטוטו, אז מה אם יום שישי וכל השבוע נקרעת. לא תירוץ.

אתה שוכב על הגב ומידי פעם אני מעיפה מבט לחבילה בתחתונים, גם היא רדומה והנשימות שלך קצובות, רגועות ואלו הרגעים שבא לי להציק קצת.

אני שוקלת מהלכים בראש, אולי אם אני אהיה מספיק בשקט אתה לא ממש תתעורר.

אתה לא ישן ערום וזו תקלה רצינית, בוהה במשולש ולדרך.

מזדחלת כמו לטאה מקצה המיטה, חצי גוף על הרצפה ומקלפת בזהירות את התחתונים, רק את החלק העליון. זה מספיק לי.

הזין שלך ישן שם שנת ישרים, ואתה מהמהם משהו לא ברור, אני ממלאה את הפה ברוק ותוקפת ברוך.

מכניסה את הכיפה ולאט לאט את כולו, משחקת עם הלשון ומרגישה איך הוא צומח לי בפה, ממלא אותי.

אני מניחה שעכשיו אתה כבר לפחות חצי ער, בעצם, אולי לא וזה בכלל חלום.

הוא מגיע למקסימום ואני יונקת, מוצץ נהדר שכמוהו.

עכשיו אני כבר משחקת עם הלשון על החור ומידי פעם דוחפת את הזין עמוק פנימה במכה אחת, כמה מכות, ומלקקת.

עוברת לביצים וקוברת שם את הפנים שלי, מסניפה אותן, זמן מנוחה.

אתה כבר ער לגמרי, אני מבינה את זה כשהשיער שלי כמעט נתלש, כשאתה דוחף לי חזרה את הפה לזין ובקצב מהיר מזיז לי את הראש קדימה ואחורה, כמו מכונה.

מכונת מציצה פרטית.

 

לפני 11 שנים. יום חמישי, 19 בנובמבר 2015 בשעה 16:01

אני נמצאת עכשיו במקום שלא מוכר לי, במקום שבו ליטופים נעימים לי, רכות שכזו.

תמיד סלדתי בעולם הזה מכל דבר שהראה על קרבה שוברת גבולות, אתה תהיה שולט, תשמור על דיסטנס מסוים ואל תתקרב אלי יותר מידי, כל דבר שהיה מתחבר לי לוניליות, גרם לי לבחילה קלה, תמיד ברחתי.

ופתאום נעים לי להיות גם מלוטפת, מחובקת, נעים לי הרגש ומוזר לי והיום תהיתי פתאום איך זה קרה, מה גרם לי להשתנות, להרגיש עם זה בנוח ואפילו לאהוב את זה?

אולי זו בגרות, אולי בגלל אדוני. האמת, הכי טוב להאשים אותו לא?

הרגעים האלו מגיעים בכזו ניגודיות למה שקורה שניה לפני, רגע אחד אני נחדרת בכמעט אלימות וברגע שלאחר מכן אני מלוטפת ומלטפת.

תגידו, אפטר קייר או איך שלא קוראים לזה, אז לא. לא לזה אני מתכוונת, עם אדוני זה משהו אחר וזה מוזר ונהדר ואני לומדת לאהוב את זה. 

בעצם, אני כבר אוהבת את זה.

אבל בשום מצב הרכות הזו לא יכולה להגיע לבד.

לבד זה גבול!

:)

לפני 11 שנים. יום חמישי, 19 בנובמבר 2015 בשעה 8:08

שלא יתאפק

שיוציא הכל

שיפרוק מבפנים ומבחוץ

בלי מחסומים

רועם

חזק

עוד פעם ועוד פעם.

כן, גם לי יש רשימות קטנות ואדוני?

יש בו מכל אלו.

כשהוא גומר, זה מגיע מעומק הבטן, כאילו האדמה מטלטלת וזה חזק ועוצמתי, כמו אריה בג'ונגל.

והכמות, הוווו...היא בהחלט בריאה ואני כל כך אוהבת את זה ככה.

בלי עכבות.

 

 

וחוץ מזה, כל כאפה שהוא מוריד לי מעיפה אותי. תרתי משמע.

ככה אדוני חזק.

 

גם מבפנים:)

 

לפני 11 שנים. יום חמישי, 19 בנובמבר 2015 בשעה 2:26

השניה הזו שאני נמצאת במצב x וברגע אתה הופך אותי פיזית ופשוט חודר לתחת בלי סיכוך.

בום!

כפול 2.

 

 

ויש עוד המון שניות ודקות של התעללות בשדיים ויניקה ומציצה, צחוק, כירבול וגמירות חזקות אבל מישהי צריכה לפרנס כאן לא?

 

 

לפני 11 שנים. יום רביעי, 18 בנובמבר 2015 בשעה 19:33

זה חזק.

זה כל כך חזק שמותר ואפשר שזה לא תמיד יהיה ככה.

ויש לי המון מילים והזונות לא יוצאות, הן מסובכות בפנים. תקועות.

זה להיות הכי כלבה ושלו וגם להיות אחרת, ללטף ולהיות מלוטפת,

להיות בלי מעצורים, לגלות עוד ועוד ולא לפחד.

זה להיות אני והוא בתוך שקט ובועה,

זה עוצמתי.