מיליארד כוכבים

את נכנסת מתחת לפוך ומריצה סרטים.

יש את הסרט שבו ייללת ממש חזק כשהוא נכנס לך לתחת בלי סיכוך, ניסית לדבר שם על ליבו וזה לא ממש עזר לך.

יש את ההוא שבו אחרי ההצלפה ה70 פרצת בבכי וכל הפרצוף שלך נהיה אדום והנזלת טפטפה והוא אהב אותך ככה,

את פחות אהבת אותך שם,

ויש אחד רומנטי עם ראש בתוך בית השחי, חיבוק עוטף ושקט.

התחתונים שלך עכשיו נכנסות פנימה לתוך החריץ, אבל אין לך כח להביא את הפלאג,

האגן מתחיל לנוע קדימה ואחורה. ניעות קלות, כמעט בלתי מורגשות.

את עוצמת את העיניים ונזכרת בפעם הראשונה ששכבת על הרצפה הקרה וזרם חם של שתן כיסה את כולך, את חייכת אבל פחות כשהיית צריכה לנקות הכל.

את נזכרת בקולות שמתערבבים

בתמונות

במילים

ומתחילה לכווץ את הכוס 

אבל חסרה לך שם רגל אז את מגלגלת שמיכה 

אבל זה עדיין לא מספיק לך

את מתאמצת למחוק 

ומתאמצת לגמור

אבל זה לא יכול לקרות היום

או אף פעם

ומה שנשאר לך זה חיכוך מול בד רטוב

הרגשה של כמעט

ושקט.

כולם כל כך רוצים, מחפשים את האחת

מפזרים הבטחות וקלישאות, משחקים אותה -

אני קול ומגניב ושולט על כשבעצם אתה שולט מתחת.

כולם מחפשים אחרי החיבור המושלם

כפפה ליד או יד עם כפפה

בטחון ואמון, אולי גם שלום,

ויש דרך לעשות והיא נורא ארוכה ולמי בכלל מתחשק להזיע עכשיו?

כולם כמו כולם ואף אחד לא מודה בזה

כי כל אחד מיוחד והוא הכי הכי רוצה,

רוצה אותך על ארבע או על שש

פנים ברצפה

תפתחי את התחת. חזק.

לדרוך

לדרוך

לדרוך

ולהרים,

תתמסרי אלי כלבה או זונה או שפחה ולמי בכלל יש כח?

ותזהר כשאתה מסובב את הגב, כי לכלבה יש שיניים והן חדות, 

אותם משפטים נזרקים מכל צד,

אותו הטנגו או וואלס או סתם ריקוד חיזור אחר

וזה כמעט כמו מונופול של פעם, המשחק שאינו נגמר לעולם

וגם כאן זה אף פעם לא נגמר.

כולם רוצים שיהיה להם טוב 

גם אני.

אבל ממש טוב.

הרגע הזה שנופל לך האסימון שאין לך שום יכולת לזוז,

הקשר האחרון שאחריו את מרותקת ואין דרך חזרה,

אלא כשהוא יחליט.

את נתונה לחסדיו

פעורה לגחמותיו

פתוחה לכל רעיון 

מפושקת או תלויה,

מעוותת בלי אפשרות לברוח

מקומטת כמו נייר עם סרט אריזה גס

נושמת עמוק ומצפה לכאב אם יבוא

נבוכה

אדומה

מפחדת

מצפה,

זה הרגע המטלטל ביותר,

להיות או לחדול,

עכשיו.

תתפשט אני אומרת לו.

תתפשט מכל החרא והמשחקים

מהיום יום ומכל מה שאתה רגיל ללבוש.

תתפשט כי לא רק אני כאן צריכה להיות ערומה.

אל תנסה להרשים אותי, אל תנסה להפחיד אותי,

אל תתאמץ,

כל הבולשיט סופו להסריח.

תבוא אתה

תבוא ערום.

"פעם היא גן עדן ופעם היא

רכבת אל הגהנום

והיא חמה כמו האדמה

ואני נאבק לנשום

אבל אין מה לעשות נגד הרוח"

מדויק.

לפעמים אני חושבת לעצמי שאני בכלל לא נשלטת ובכלל, יש הגדרה לנשלטת?

לא. לכל אחד/ת תהיה הגדרה אחרת ואתם תאמרו, נו...מה הבעיה?

אם את עושה מה שאומרים לך לעשות, סותמת את הפה כשצריך, מעריצה תמיד,

שלא נאמר סוגדת אז את נשלטת.

ברור לא?

אה...וגם מסכימה לבלוע ולחטוף.

אבל אדון יהיה אדון רק כשיש לו נשלטת לא? אז אולי נשלטת היא רק כזו כשיש לה אדון?

ואולי בכלל זה קשור לתכונות אופי מסויימות שבנויות בנו?

איזה בלאגן כל העולם הזה.

# פתק לעצמי: לא לשתות ואחר כך לכתוב.

# עוד אחד כי הקודם נפל מתחת למקרר: להפסיק לבלבל לעצמך את הראש.

# טוב, הפעם זה ברור שזו אשמת הדבק על הפתק: לכי לישון כבר.

אני אוהבת נימוס,  לא רק אוהבת אלא גם משתדלת לנהוג כך

אז כשאני מקבלת הודעה מנומסת לרוב גם אענה,

אבל כששולחים לי מיני דרישות או רצונות בוטים זה דוחה אותי, 

אני לא מתעצבנת, פשוט מתעלמת.

נימוס זה דבר חשוב גם כשאין לי כל עניין אלא אם זה הופך להטרדה

או אי הפנמה ואז ישר לסל וחסל.

#לנשלטות של היום אין שום בושה עם הדרישות שלהן. גועל נפש ממש.

גבר מצחיק זו מעלה ראשונה, לא אחד כזה שמתאמץ ובטח שלא אחד שמספר בדיחות.

בדיחות באופן כללי הן לא מצחיקות.

לפני השליטה וכן אדוני הוא צריך להצחיק אותי בלי להתאמץ בכלל וכן, כשזה מאומץ, אני מרגישה,

וכשהוא רושם לי: חחחחח אני גם ישר יודעת אם הוא באמת צוחק או סתם מנסה למצוא חן, בעיקר אם זה מגיע בכל רגע ואז אני בורחת.

גם את זה צריך למנן:)

בראשית ברא אלוהים את הנשלטת,

מיד אחר כך הוא ברא את המילים: אגו ואני מחליט, ככה כדי שכל אחד שחושב

שהוא שולט יהיה לו במה להשתמש כשאין לו משהו אחר לומר.

אחר כך הוא ברא גם אותם.

So help me god

שיחה טובה, נעימה.

אחת כזו שמפעילה את הראש, שמאתגרת בלי שום כוונה לאתגר.

אחת כזו שמגרה את כל הבלוטות, אינטיליגנטית.

בלי כל מילות הטקס, בלי טקסים, בלי בולשיט וריחרוחי כלבים שוטים.

שוטים.