מיליארד כוכבים

למה את נמשכת, מה עושה לך את זה ממש?

ואני קצת מקנאה לפעמים באנשים שיש להם תשובות ממש ברורות,

שיודעים מה כן ומה לא ואולי זה נובע מנסיון או שככה הם נולדו

ואולי אני לא תמיד יודעת כי אני פשוט עוד לא יודעת הכל,

ואיך אפשר בכלל להעביר למילים תחושות של שליטה 

ובכלל, כל מיני אביזרים זה יופי טופי אבל אלו רק אמצעי קישוט

כמו נוצות צבעוניות של טווס שמנפח את החזה ופותח את המניפה

בזמן ייחום.

לכי תסבירי שזה הרבה יותר מסקס אגרסיבי בתחת וכמה סטירות ולזחול,

לכי תסבירי מה את רוצה כשאולי את לא ממש יודעת.

לכי עכשיו.

פעם באמת חלמתי על זה,

דמיינתי את זה

איזו תמימות טפשית.

פעם היו לי גם חלומות ורודים, היום הם שחורים,

ובא לי להקיא,

להקיא את נשמתי עד שיצרוב לי בגרון

שישרוף חזק.

היום יש לי המון ואין לי כלום וזה לא הוא

או הוא או הוא,

זו גם לא ממש אני, או שכן,

ואולי זה הזמן שלי לכיול מחדש, כיול עצמי

ואני נשמעת ממש כמו אלו שאני מרחמת עליהן לפעמים

ואני לא רוצה רחמים,

אני לא צריכה אותם

זה פתאטי.

אני לא רוצה גם אביר על סוס לבן או שחור 

ופאקינג גיבורי על עם גלימות בוהקות ויכולת תעופה וקריאת מחשבות,

תצאו מהסרט,

כולנו בני אדם.

ובאמת שאני בסדר,

לפעמים.

חמש אורגזמות אחת אחרי השניה, הפסקות ממש קטנות בינהן והראש שלי ריק.

כלום לא עובר בו, לא סרט, לא עבר, פנטזיה או פורנו.

כלום.

האחרונה מגיעה אחרי המון מאמץ, אין לי אויר,

ואני מתישה את עצמי, מכריחה אותי,

מתנשפת, מתרוקנת לחלוטין

ונרדמת.

יש ימים שקשה לי להבדיל בין היום ללילה,

שניהם באותו הצבע 

וכל מה שאני רוצה זה להתכרבל בתוך החושך

לשים אוזניות עם מוסיקה נעימה

ולהרגיש עטופה,

רק להרגיש.

בלי מילים ומעשים

בלי כלום ועם הכל.

ומתוך כל הכאוס והבלאגן אני מחייכת החוצה.

אני חזקה

ושכולם ילכו להזדיין.

אני מפזרת אבק קסמים, בונה מהלכים,

מחליפה הילוכים

והמסכות מתחלפות לפי הצורך,

לפי הצעד,

ימינה או שמאלה.

מפילה ומרוממת בהינף מילה 

ויש מעט מאד שיודעים מה יש שם בפנים

וככה זה הכי טוב,

ככה צריך,

הגנה עצמית -חגורה שחורה.

יש ימים שאני שואלת את עצמי מה היה לי רע לפני שהכרתי את העולם הזה?

אז אני יודעת שמשהו היה חסר

ויש ימים שאני תוהה מה עדיף, עם או בלי?

ובכלל האם בשביל זמנים של טוב שווה הלא והפחות?

לשלוט באורגזמה, כן אדוני לא אדוני,

מי את?

מה את?

לעזאזל עם הכל.

יש ימים שהייתי רוצה לחזור בזמן.

עכשיו.

במקום שבו כל הסטיות מרוכזות,

במקום בו כאילו לא אמורים לשפוט,

במקום שיש בו יותר חרא משתן,

גם אני חוטאת

והולכת להקיא.

אני שונאת איך שהוא מזדחל לתוכי כמו נחש ערמומי,

הוא בן זונה שגורם לי להיות חלשה ואני לא מסכימה לזה

אני חזקה

אני יציבה

אני מודעת

אף אחד לא יערער אותי,

חוץ ממנו.

אני יודעת שאני אשמה, לרגע קצר הורדתי הגנות,

נחשפתי

פתחתי פתח

ואני שונאת ואני גם אוהבת

ואני סמוקה ונפיצה.

מאד.

רגש ארור,

נקבה טיפשה.

כשגוף נפגש עם גוף, פיזית, אז אולי יהיו לך מלאן אורגזמות 

והגוף שלך יכאב ויסופק ויזיע

ויהיה לך נעים וחמים ואח"כ אולי קצת ריק כי זה רק גוף עם גוף

וזה אף פעם לא מספיק,

אבל כששתי נשמות מתחברות זה כבר משהו אחר,

זה נדיר.

זה גם יכול להרגיז ולתסכל, ולעשות פרפרים שמחים,

ואח"כ הם ימותו

או שלא.

כמה עצב שיש כאן.

מבחוץ הכל נראה תמיד נפלא ומבפנים, אף אחד לא יודע.

כמה עצב שיש כאן, בטח שיותר מטוב.

כמה סיפורים יש כאן עם שמחה,

אבל כזו אמיתית ממש ממש?

פנטזיות, כמיהות, חשק, רעב ודמעות.

הרבה דמעות שיש כאן,

משחקים במשחקים של גדולים,

הכל מועצם פי אלפים,

חודר

מחורר

קורע.

משחק מחורבן.