לפני 9 שנים. 14 באוקטובר 2015 בשעה 6:38
לא מגיע לי, אני יודעת.
לא מגיע לי ואני גם יודעת שאני אחטוף. חזק. התחת שלי יבער ויצרוב, אני לא אוכל לשבת עליו זמן מה בלי ריפוד ושלא נדבר על החור תחת כי הוא בכלל יסבול, הוא יקבל לתוכו אצבע ועוד, הוא יורחב עד שאצרח ככה שאזכור בכל רגע של מי הוא.
אבל יום אחרי אני גם יודעת שאלטף כל סימן וסימן, שאסתכל מול המראה ואחייך כי חובות צריך לשלם ואני מוכנה, כי אני רוצה.
למה? לא מתוך מזוכיזם אלא מתוך השלמה של מי שאני ושל מי אני.
אני מכינה את עצמי נפשית, אני מנסה אבל אני יודעת שברגע האמת זה בטח לא ממש יעזור לי.
מגיע לי אדוני.
