לפני 9 שנים. 10 בנובמבר 2015 בשעה 7:13
בהתחלה יש תמיד המון רעש וצלצולים, יש התרגשות משוגעת שכזו והכל בוער ויש אש ולהבות וכל צד זורק לצד השני את השנינויות שבו, מרשים, אני ככה וככה וככה.
ומה קורה אחרי זה, כשהכל נרגע?
שהכל טוב ורגיל כזה? ובכלל, יש רגיל שכזה כאן?
אני אוהבת שגרה אבל היא גם מפחידה אותי.
ואם יום אחד הוא לא ירצה בי יותר? אני אשעמם אותו, הוא לא יצחק מהשטויות שלי, הוא יתעייף.
זה מפחיד.
אז אומרים שקשר צריך לתחזק ואני מן אחת כזו לא נורא יצירתית.
רק אהבה מספיקה?
ושוב אני רצה מהר מידי, רחוק מידי, טיפשית מידי, חושבת מידי.
תשחררי אני אומרת לעצמי, הכל טוב, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו, תחצו אותו ביחד, הכל עניין של רצון.
תסתמי.
כלבה מפגרת.
