עומס גדול בעבודה ואנחנו כמעט שלא בקשר, אם יש משהו שאני לא אוהבת זה להיות נודניקית, אז היום אני לא מציקה לו.
בלי הודעות כמעט, בלי לשמוע את הקול שלו.
היום הוא צריך להיות מרוכז.
אז אני פשוט קופצת אליו למשרד. מוצאת אותו בין ערימות ניירת, מדבר בשני קווים, כוס קפה שכבר התקררה בפינת השולחן ופנים חמורות שכאלו וזה עוד לפני שהבחין שהגעתי.
אני אוהבת לקחת סיכונים.
אני נכנסת פנימה, נועלת את הדלת ומניחה על השולחן שקית חומה עם ארוחת צהריים ומחייכת.
עכשיו זה רגע האמת, או שהוא יכעס על ההפרעה באמצע היום או ש...
הוא מחייך.
בשניה אני מוצאת את עצמי מכופפת על השולחן, מכנסיים ותחתונים למטה, שנייה אחרי הוא מרטיב את הזין שלו בכוס ואז הוא חודר לי בשתי מכות לתוך התחת ואני שותקת.
הוא עמוק בפנים וזה שורף, נכנס ויוצא כמי שאחז בו שד, אוחז באגן שלי, דופק את החור, מסמן אותי בזרע ואני שותקת.
לא מייללת, לא גומרת. כלום.
הוא יוצא ואני מסתובבת ומנקה אותו. בלי מילים, בלי חיבוק.
דממה.
הבגדים עולים חזרה ואני יוצאת מהמשרד, בדרך אני אומרת למזכירה שלו שרק תשמור עליו שלא ישכח לאכול ארוחת צהריים ומחייכת.